עמותה למתן מידע על חיסונים

שעלת

  • שם המחלה

    שעלת / Pertussis / Whooping Cough

  • סוגי החיסונים המכילים אנטיגן כנגד המחלה

    "החיסון המשושה" (DTaP-IPV+Hib+HBV) / "החיסון המחומש" (DTaP-IPV+Hib) / (DTaP (לילדים) / dTaP (למבוגרים) / dTaP+IPV

  • תיאור המחלה

    שעלת הינה מחלה מדבקת הנגרמת ע"י חיידק Bordetella pertussis או ע"י חיידק Bordetella parapertussis22, . התפרצויות ראשונות של המחלה תוארו במאה ה 16. החיידק בודד לראשונה בשנת 1906.1

    חיידקי ה Bordetella מונים שמונה זנים שונים (מהם שניים הגורמים למחלת השעלת). חיידקים אלה הם חלק מהמערכת האקולוגית ומצויים בבעלי חיים שונים זה אלפי שנים3-4.

    החיידק גורם לזיהום בדרכי הנשימה ע"י פגיעה בתאי האפיתל של הריאה ומונע ריקון של הפרשות מהריאה. תקופת הדגירה של החיידק נעה בין 4-21 יום. בד"כ, תהיה תקופת הדגירה בין 7-10 ימים ובמקרים חריגים עד 42 יום. התפתחות המחלה מאופיינת בשלושה שלבים: בשלב הראשון יופיעו תסמינים של הצטטנות כמו נזלת, חום נמוך ושיעול קל. השיעול יתגבר ולאחר שבוע-שבועיים יתחיל השלב השני, בו התפרצויות פתע של שיעול תכוף, כנראה בניסיון לסלק ליחה מקנה הנשימה והסמפונות. בשלב השני בד"כ זה מאובחנת המחלה. בשלב השלישי ישנן השתנקויות של נשימה כבדה וצפצפנית, במהלכה אפשר שהחולה יראה סימנים של כיחלון. ילדים ופעוטות במיוחד נראים במצוקה. הקאות עשוית לבוא בסיום התקפה שכזו. בין ההתקפות אין סימני מחלה כלל. השלב השני, ובו התקפות שיעול המופיעות בד"כ בשעות הלילה, כ 15 התקפות ביממה, נמשך בין שבוע לשישה שבועות ובמקרים חריגים אף עשרה שבועות. בשלב השלישי, החלמה הדרגתית, ולאחר כשבועיים-שלושה, התקפי השיעול פוסקים לגמרי. במשך החודשים שלאחר תקופת המחלה, ייתכנו זיהומים בקנה הנשימה והתקפי שיעול הדומים לאלו אשר בשלב השני של הזיהום1.

    למרות שהמחלה קלה יותר אצל מבוגרים, אותם מבוגרים עשויים להדביק בזיהום בני משפחה אחרים, בהם ילדים ותינוקות1.

    מרבית הסיבוכים הקשורים עם מחלת השעלת, ואחראים למרבית מקרי המוות, נובעים מהתפתחות דלקת ריאות משנית. פעוטות בסיכון גבוה של פי שניים להסתבכויות מחלת השעלת, בהשוואה למבוגרים יותר. סיבוכים נדירים יותר של המחלה כוללים בעיקר פגיעות נוירולוגיות, דלקת אוזניים, אנורקסיה והתייבשות. סיבוכים אפשריים בקרב מבוגרים כוללים הפרעות שינה, מתן שתן לא סדיר, דלקת ריאות ושברי צלעות1.

    אבחון זיהום השעלת מתבסס על זיהוי התסמינים הקליניים ומסתייע בבדיקות מעבדה שונות, כמו תרבית או בדיקת דם. לכל בדיקת מעבדה החסרונות שלה ולא ניתן להסתמך על בדיקת מעבדה אחת כדי לאשר את נוכחות החיידק. ככל שהבדיקה מתבצעת בשלבים הראשונים של המחלה, כך עולה הסיכוי לאמינותה. בדיקת המעבדה לבירור סוג החיידק הגורם למחלה היא בדיקה יקרה ובד"כ אינה מתבצעת בזמן המחלה1.

    מחלת השעלת קיימת בכל העולם. אנשים מבוגרים מהווים בד"כ את מאגר הנשאים של החיידק המדביקים את הילדים. ההדבקה בחיידק נעשית בד"כ באמצעות טיפות זעירות הנפלטות לאוויר מדרכי הנשימה (שיעול, התעטשות). קל להידבק במחלה, בעיקר מחולה בשלושת השבועות הראשונים. לאחר מחלת השעלת, הגוף מפתח הגנה כנגד תוצרי החיידק, אך ככל הנראה הגנה זו לא נשארת לכל החיים1.

    ג'יימס צ'רי, הנחשב למומחה עולמי לשעלת, מציג ממצאים אודות מחלת השעלת בקרב ילדים שאינם מחוסנים5: "קרוב למחצית החולים כלל לא נחשדו כחולים בשעלת ע"י הרופא שלהם". באשר לשיעור הסיבוכים: אלו נצפו בקרב 5.8% מהחולים, בעיקר בקרב פעוטות מתחת לגיל 6 חודשים (בדומה לאוכלוסיה הכללית, כמפורט בהמשך). הגיל הממוצע למחלת השעלת הינו 4 שנים. כמו כן, 10% מהחולים כלל לא ישתעלו1.

  • שכיחות המחלה

    המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב לא מפרסם נתוני תחלואה ותמותה משעלת בתקופה הקודמת ל 1940. נתונים על התמותה משעלת החלו משנת 1900 מראים כי מגמת הירידה ניכרת ביותר, עוד לפני החיסונים (ראה תרשים).

    תמותה שעלת ארצות הברית

    מגמת ירידה דומה ניתן לראות גם באנגליה, שם החיסון נכנס לשימוש בשנות החמישים של המאה העשרים.

    תמותה שעלת אנגליה

    אף על פי כן, בחרו במרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב להתייחס רק לשש השנים אשר קדמו להכנסת החיסון, בסוף שנות הארבעים של המאה העשרים. בהצגה זו של הנתונים נראה כי החיסון הוריד את שיעורי התמותה מהמחלה בכ 80%, בהשוואה לשש השנים אשר קדמו להכנסת החיסון. בשש שנים אלו, משנת 1940 ועד שנת 1945, נרשמו בארה"ב כ 175,000 מקרי שעלת בממוצע מדי שנה בארה"ב, שיעור היארעות של 150 מקרים לכל 100,000 איש באוכלוסיה. עד שנת 1960, שיעורי התחלואה ירדו לכ 15,000 מקרים בשנה (כ 8 מקרים לכל 100,000 איש באוכלוסיה). יחד עם זאת, לפי נתוני התחלואה המתפרסמים משנת 1940 ואילך נראה שגם בתקופה זו, מגמת התחלואה הייתה בירידה לאורך העשור כולו – גם בשש השנים שקדמו לחיסון1. מגמה זו, הנראית באופן עקבי משנת 1900, מצביעה על גורמים אפשריים אחרים, שאינם החיסון, האחראים לירידה בתחלואה ובתמותה ממחלת השעלת.

    החל משנות השמונים המוקדמות, נרשמה עליה בשיעורי מחלת השעלת בארה"ב עד כדי 25,827 מקרים מדווחים בשנת 2004. החל משנת 2004, עלה חלקם של נערים ומבוגרים בקרב החולים (בדומה למגמה בישראל – ראה בהמשך). בשנים 2004-2005 כ 60% מהמקרים נרשמו בקרב נערים ומבוגרים בגיל 11 ומעלה. הסיבה לעליה זו בתחלואה איננה ידועה. סיבוכים של דלקת ריאות נרשמו בשנים 1997-2000 בקרב 5.2% מחולי השעלת בכלל ו 11.8% בקרב תינוקות עד גיל 6 חודשים. שיעורי התמותה משעלת נמוכים ביותר. בין השנים 2004-2008 נרשמו בסה"כ 111 מקרי מוות בארה"ב, כעשרים מקרים בשנה, 92 מקרים (83%) בקרב פעוטות עד גיל 3 חודשים1.

  • אמצעים למניעת המחלה

    לא ידוע על אמצעים למניעת מחלת השעלת, למעט החיסון, המתוכנן נגד אחד מהחיידקים הידועים כגורמים למחלה 2.

  • אמצעי טיפול בחולה

    הטיפול במחלת השעלת יהיה בעיקר תמיכה בחולה, מה גם שאנטיביוטיקה עשויה להיות לעזר, בהיותה מסייעת בסילוק הליחה. בד"כ יומלץ על נטילת אנטיביוטיקה גם לאנשים הקרובים לחולה, ללא קשר לגילם. במידה וישנה אבחנה מוקדמת של המחלה (בטווח של שבוע מהתפרצותה) ניתן לתת טיפול אנטיביוטי שימנע את התפתחות המחלה. המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב ממליץ גם על השלמת חיסונים לאנשים הקרובים לחולה1.

  • תיאור התפתחות החיסון

    חיסון נגד מחלת השעלת אושר לשימוש לראשונה בארה"ב, בשנות השלושים של המאה ה 20. החיסון, מיוצר בשיטה של ניטרול תאי החיידק באמצעות פורמלין וכולל תערובת של חיידקי שעלת מומתים (whole-cell pertussis). החיסון רשם יעילות קלינית של 70%-90% לאחר ארבע מנות חיסון, אך יעילותו פגה לאחר 5-10 שנים. חיסון זה רשם את מספר תופעות הלוואי הגדול ביותר בהיסטוריה המודרנית של החיסונים – כמחצית מהמתחסנים סבלו תופעות לוואי שונות, והשימוש בו הופסק בשנות הארבעים בארה"ב, לאחר פיתוחו של חיסון מסוג אחר נגד שעלת. חיסון ישן זה (DTP) משמש היום בעיקר תכניות חיסונים במדינות מתפתחות בעולם השלישי1.

    חיסוני השעלת החדשים, מיוצרים בשיטה של נטרול חלקי תאי החיידק ומכילים תערובת של מספר אנטיגנים מבודדים של חיידקי השעלת (acellular pertussis). על בסיס שיטה זו פותחו חיסונים שונים לקבוצות גיל שונות. חיסון השעלת ניתן לרוב בזריקה אחת של חיסון משולב המכיל אנטיגנים לפחות לשתי מחלות נוספות: דיפתריה וטטנוס. החיסון לילדים (DTaP) ניתן כחלק מתכנית החיסונים המומלצת לילדים עד גיל 7. חיסון למבוגרים (Tdap) אושר לראשונה לשימוש בשנת 2005. מינון רעלני הדיפתריה נמוך יותר בחיסון למבוגרים1.

    החיסון החדש מפגין הרבה פחות תופעות לוואי בהשוואה לחיסון הישן, אך יעילותו נחשבת לנמוכה יותר1.

  • יעילות החיסון

    מחקרים על יעילות חיסוני השעלת לילדים שנערכו ע"י שלושה יצרנים שונים: Daptacel, Tripedia, Infanrix טוענים ליעילות מחקרית (מדידת רמת נוגדנים בדם) של 80%-85%.1

    יחד עם זאת, נראה שהיעילות הקלינית (הגנה מפני מחלה בעת חשיפה לחיידק) נמוכה הרבה יותר. בניו-זילנד, מצאו החוקרים ש "יעילות החיסון נמוכה מ 50%, וככל הנראה נמוכה עד כדי 33%" כלומר, רק ב- 33% מהאוכלוסיה נוצרת הגנה הנחשבת במעניקה הגנה מפני המחלה. "נתונים אלה סותרים את הסטטיסטיקות הרפואיות הטוענות שלמעלה מ 80% מהפעוטות בניו-זילנד מחוסנים נגד שעלת"6.

    בפגישה של ארגון הבריאות העולמי על החיסון הא-צלולארי (החדש), ציין ד"ר צ'רי, מומחה עולמי בנושא השעלת, ש "ביפן היארעות מחלת השעלת בקרב פעוטות עד גיל 3 חודשים לא ירדה באופן משמעותי עם החזרה לשיעורי התחסנות גבוהים"7.

    מחקר באנגליה מצא שמתוך 64 ילדים עם זיהום שעלת, 86% מהם היו מחוסנים לגמרי8.

    בהתפרצות שעלת למשך שלוש שנים באנגליה, נמצא שלמרות שבקרב החולים חלקם של הבלתי מחוסנים היה גדול יותר, 35% מהחולים קיבלו שלוש מנות חיסון קודם למחלה9. מחקר נוסף אשר סקר שלוש התפרצויות שעלת באנגליה בין השנים 1968-1983 מצא שעבור ילדים החיים בתנאי מגורים משופרים (פחות צפיפות ועוני), הסיכון מהחיסון היה גבוה יותר מהסיכון ממחלת השעלת עצמה. בשלושת ההתפרצויות לא נרשמו מקרי פטירה מהמחלה או נזקים צמיתים אחרים10.

    התפרצויות שעלת נרשמות במקומות רבים בהם שיעורי ההתחסנות גבוהים ביותר, לרבות בישראל11-14. במיוחד ראויה לציון התפרצות השעלת בקיבוץ בצפון בשנת 1987 שבה חלו 78 בתקופה של שלושה חודשים, 97% מהם היו מחוסנים לגמרי נגד שעלת. בקבוצת הגילאים 4-11 שנים, בה נרשמו מרבית המקרים (72%) שיעור ההתחסנות היה 100% .15 מחקר ישראלי מצא כי החיסון לשעלת אינו מונע את ההדבקה במחלה. החוקרים מצאו כי ילדים מחוסנים, בעיקר בין הגילאים 2-5, מהווים מקור להדבקה שקטה באוכלוסיה וכי החיסון אינו נותן הגנה מלאה מפני התסמינים של המחלה המופיעים בילדים מחוסנים בדרגות שונות12.

    במרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב הסיקו שאין קשר בין היעילות המחקרית הנמדדת לבין היעילות הקלינית הנצפית: "הממצאים של מחקרי יעילות לא הציגו מתאם ישיר בין תגובה לנוגדנים לבין הגנה מפני מחלת השעלת"16 עוד מפרסם המרכז כי החיסון נגד שעלת לא עובד כמצופה: "שעלת, מחלה זיהומית אקוטית, נותרה אנדמית בארה"ב למרות שגרת חיסונים של למעלה מחצי מאה ושיעור התחסנות גבוה בקרב ילדים בעשור האחרון"17.

    כמו כן, בסקירת מחקרים על יעילות החיסון שנערכה ע"י חוקרים מישראל, מצביעים החוקרים על חוסר היעילות של החיסון במניעת התפשטות החיידק: "שעלת נחשבת למחלה אנדמית, עם התפרצויות כל 2-5 שנים. שיעורי התפרצות אלה לא השתנו, גם לאחר חיסון המוני – המצביעה על יעילות החיסון במניעת המחלה אך לא במניעת הדבקה של האוכלוסייה עם החיידק עצמו"18.

    החיסון אינו מתוכנן לייצר נוגדנים נגד כל החיידקים הגורמים לזיהום השעלת2,19 ולכן לא יוכל להפגין יעילות גבוהה בכל מקרה. מעריכים כי 30% ממקרי השעלת נגרמים ע"י חיידק ה Bordetella parapertussis, כנגדו אין חיסון20.

    בספטמבר 2011, גילה מחקר חדש בארה"ב שתוקף החיסון פג לאחר שלוש שנים בלבד, בניגוד להערכות והצהרות עד כה (שעמדו על 5 שנים בקירוב35)21. למרות הצטברות העדויות על חוסר יעילות החיסון, למרות שלא תרם לירידה בתמותה ממחלת השעלת, המומחים מציעים גם הפעם: תוספת של מנות חיסון גם למבוגרים.

    ביולי 2012 דיווח המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב על התפרצות שעלת במדינת וושינגטון ומצביע על עליה של 1,300% במספר מקרי השעלת ביחס לשנת 2011 ובמספר מקרי השעלת הגדול ביותר מאז 1942. למרות אחוזי הכיסוי החיסוני הגבוהים במדינה זו, ישנה עליה דרמטית במספר מקרי השעלת הן בתינוקות מתחת לגיל שנה והן בילדים בגילאי 13-14. במרכז לבקרת מחלות ומניעתן מצביעים על התפוגגות התגובה החיסונית עם השנים כגורם להתפרצויות אלו וממליצים לחזור על חיסון במספר מועדים וכמו כן לחסן נשים בהריון על מנת להגן על התינוקות הקטנים. בעוד שהחיסון נגד שעלת מכיל אנטיגן נגד זן אחד של הנגיף ממשפחת הבורדתלה, בבדיקות דם של החולים בהתפרצות זו נמצאו שלושה זנים ממשפחה זו ועוד כמה שלא ניתן היה לסווגם34.

  • בטיחות החיסון

    • החיסון (הישן), DTP, רשם את המספר הגבוה ביותר של תופעות לוואי בהיסטוריה המודרנית של החיסונים (ראה טבלת תשלום פיצויים בארה"ב בהמשך). חיסון זה הכיל גם תימרוסל (כספית).
    • למקבלי חיסון ה DTP היה סיכוי גבוה משמעותית ללקות בהפרעות נוירולוגיות, הפרעות התנהגות ומוות בהשוואה לבלתי מחוסנים בחיסון זה22.
    • החיסון המשולב DTP-IPV+HiB נמצא כגורם להפרעות לב ונשימה,לרבות דום לב, בקרב ילדים שנולדו פגים23-25. [החיסון DTP הוחלף בחיסון בטוח יותר, DTaP, במרבית המדינות ובישראל].
    • החיסון נגד שעלת נקשר עם מוות בעריסה: 70% מתוך 103 מקרים של מוות בעריסה שנחקרו אירעו בתוך שלושה שבועות מהחיסון, בשיעורים הולכים וגדלים בהדרגה החל מיום החיסון26.
    • חיסון השעלת גורם לתחלואה בפוליו: מקבלי חיסון ה DTP (בתוך 30 יום לפני השיתוק) חלו בפוליו בשיעור של פי 2.4 לעומת קבוצת הבקרה. החוקרים מסכמים: "מחקר זה מאשר שהחיסונים מהווים גורם חשוב בהתפרצות פוליו" 27.
    • קשר סטטיסטי בין שיעור הכיסוי החיסוני נגד שעלת לבין היארעות סכרת סוג 1 בבריטניה28.
    • החיסון המשולב DTaP-IPV+HiB+HPV נמצא כגורם להפרעות לב ונשימה, לרבות דום לב, בקרב ילדים שנולדו פגים וסובלים ממחלות כרוניות29.
    • האלומיניום המוסף כאדג'ובנט לחיסונים, נמצא ככל הנראה כגורם להפרעות על הקשת האוטיסטית (ASD)30.
    • לפי עלון היצרן של החיסון, במקרה של תופעות לוואי מסויימות (כמו חום מעל 40 מעלות, עוויתות, בכי של 3 שעות במהלך 48 השעות שלאחר החיסון) יש לבחון את המשך מתן מרכיב השעלת בחיסוני המשך לאותו הילד.

    מה מכילים חיסוני השעלת המורשים בישראל?

    יצרן ושם החיסוןסוג החיסוןמרכיבים לא פעילים בחיסוןהערות
    GSK: Infanrix DTaP Aluminum Hydroxide, Bovine Extract, Formaldehyde or Formalin, Glutaraldhyde, 2-Phenoxyethanol, Polysorbate 80
    AVP: Poliacel (Quadracel) DTaP+IPV Aluminium phosphate, phenoxyethanol, polysorbate 80, albumin – bovine serum, polymyxin B sulfate, neomycin, formaldehyde, glutaraldehyde
    GSK: Boostrix dTaP Aluminum Hydroxide, Bovine Extract, Formaldehyde or Formalin, Glutaraldehyde, Polysorbate 80 חיסון דחף מגיל 4 ומעלה . מינוני אנטיגנים נמוכים בהשוואה ל Infanrix
    GSK: Boostrix-IPV dTaP+IPV Aluminium hydroxide, aluminium phosphate, Bovine Extract, sodium chloride (salt), polysorbate 80, neomycin (traces), polymyxin (traces) חיסון דחף מגיל 4 ומעלה . מינוני אנטיגנים נמוכים בהשוואה ל Infanrix
    GSK: Infanrix Hexa DTaP+IPV+
    HepB+HiB    		 lactose, sodium chloride, aluminium hydroxide, aluminium phosphate, phenoxyethanol, medium 199 (as stabilizer containing amino acids, mineral salts, vitamins and other substances), potassium, chloride, polysorbate 20 and 80, formaldehyde, glycine, sodium phosphate dibasic dihydrate, potassium phosphate monobasic, neomycin sulfate and polymyxin B sulfate תירבות אנטיגן HepB באמצעות הנדסה גנטית. תירבות אנטיגן פוליו על תאי אדם.
    GSK:, Infanrix-IPV+Hib DTaP+IPV+
    HiB    		 Lactose, Sodium chloride, Aluminum hydroxide, Medium 199, Potassium chloride, disodium phosphate, monopotassium phosphate, polysorbate 80, glycine, formaldehyde, neomycin sulfate, polymyxin sulphate תירבות אנטיגן פוליו על תאי אדם.
    AVP: Actacel DTaP+HiB Aluminum Phosphate, 2-phenoxyethanol, Sucrose, Tris (Hydroxymethyl) Aminomethane, Formaldehyde and glutaraldehyde
    Sanofi: Pediacel DTaP+HiB+IPV Aluminum Phosphate, 2-phenoxyethanol, Polisorbate 80, Bovine serum albumin, Neomycin, Polymyxin B, Streptomycin, Formaldehyde and Glutaraldehyde

    דיווח תופעות לוואי ל VAERS

    מספר ארועי תופעות לוואי מדווחים בארה"ב בגין חיסונים המכילים שעלת31, בחמש השנים האחרונות:

    20102009200820072006
    מוות 42 53 81 80 60
    מסכן חיים 94 91 132 126 59
    נכות צמיתה 37 48 76 53 49
    אישפוז 305 370 507 535 301
    (מתוכם) אשפוז ממושך
    		 24 22 39 38 17
    חדר מיון
    		 1,482 1,509 1,809 2,100 1,786
    לא חמור
    		 3,611 3,615 4,079 4,369 3,932

    תשלום פיצויים לנפגעים בארה"ב

    תשלום פיצויים מכח חוק פיצוי נפגעי חיסונים בארה"ב בגין חיסונים המכילים שעלת:

    סוג החיסוןתביעותפוצונדחו
    נכותמוותסה"כ
    Tdap 54 0 54 16 2
    DTP 3,283 696 3,979 1,267 2,680
    DTaP 310 74 384 119 132
    DTP-HepB-HiB 45 20 65 15 16
    DTP-HiB 16 8 24 3 19
    DTaP-HiB 6 1 7 4 0
    DTaP-IPV-HiB 5 4 9 0 2

  • החיסון בישראל

    החיסון נגד שעלת (DTP) נכנס לשימוש בישראל בשנת 1957 והוחלף בשנת 2002 ע"י החיסון החדש (DTaP). בשנים 1960-1966 דווחו רק מקרים עד גיל 4 שנים. עד שנת 1960 חלו בשעלת בישראל בממוצע 6,000 בשנה. בין השנים 1961-1967 הממוצע השנתי של החולים בשעלת עמד על 575 ולאחר מכן ירד לעשרות עד מאות מקרים בודדים בשנה, עד לשנת 1999, מאז שיעור התחלואה בעליה תלולה והגיע ל 972 מקרים מדווחים בשנת 200332. מאז שנת 1998, שיעור התחלואה בשעלת עלה פי 1633. עיקר החולים בשעלת אינם מחוסנים או מחוסנים באופן חלקי. ממוצע התמותה ממחלת השעלת בין השנים 1954-1956 עמד על 15, ולאחר מכן ירד למקרים בודדים בשנה. משנת 1970 ועד שנת 2004 נרשמו 16 מקרי מוות בסה"כ המשויכים לשעלת, מהם 3 מקרים בארבע השנים האחרונות. כל מקרי המוות היו בקרב בלתי מחוסנים33. בשנים 2007-2008 שויכו 4 פטירות לסיבוכים ממחלת השעלת. סה"כ בארבעים השנים האחרונות נרשמו 20 מקרי מוות משעלת, ממוצע של שתי פטירות בשנה32.

    לאורך השנים, שעלת נרשמת בעיקר בקרב פעוטות עד גיל שנה. עד שנת 1985, הסיכוי לחלות בשעלת הלך וירד עם הגיל באופן הדרגתי. החל משנת 1986 ניכרת מגמה של תחלואה מוגברת בקרב גילאים מבוגרים יותר. בעיקר בולטת התחלואה הגדולה בקבוצות הגיל 5-14 שנים. הגידול בתחלואה בשעלת בשנים האחרונות נרשם בקרב בני 5-9 שנים – גידול של פי 30 בהיארעות המחלה33. בולטת במיוחד העליה התלולה בשנים 2006 ואילך, מיד לאחר הוספת מנת חיסון נוספת לילדים בגיל 7, במיוחד בקרב ילדים בגילאי 5-14. אפשר שהשינוי במגמות התחלואה בקבוצות הגיל השונות מחזק את ההשערה שהחיסון דוחה את התפרצות המחלה לגילאים מבוגרים יותר וכי הוספת מנות חיסון נוספות תורמות ליותר תחלואה (ראה תרשים32).

    Pertussis by Age Israel HE

    כמו עם מחלת החצבת, גם חיסון השעלת לבדו אינו מספיק לתחזוקת מחוסנות אפידמיולוגית, התלויה גם בנוכחות החיידק הטבעי. התפרצויות שעלת בשנת 2004 בישראל למרות שיעור התחסנות יציב, הביאו את החוקרים להסיק ש "הסיבה ההגיונית ביותר נעוצה בשחיקת החסינות כתוצאה מהחיסון, לנוכח היעדר חשיפה סדירה לחיידק הטבעי והיעדר מנת חיסון נוספת מעל גיל שנה" 33 (לאחר שהתכנית כבר תפחה לכלול ארבע מנות חיסון עד גיל שנה!). בשנת 2005/6 נוספה מנת חיסון לילדים בגיל 7 ובשנת 2008/9 נוספה מנת חיסון נוספת (שישית במספר) לילדים בגיל 13. יחד עם זאת, התחלואה בשעלת המשיכה לעלות ביתר שאת לאחר הוספת מנות חיסון אלה.

  • מראי מקום

    1. The CDC’s Pink Book chapter on Pertussis

    2. Khelef et al, Bordetella pertussis and Bordetella parapertussis: two immunologically distinct species, Infect Immun. 1993 February; 61(2): 486-490

    3. Preston A. Bordetella pertussis: the intersection of genomics and pathobiology. Canadian Medical Association Journal. July 5, 2005. 173 (1)

    4. Diavatopoulos DA, Cummings CA et al. Bordetella pertussis, the Causative Agent of Whooping Cough, Evolved from a Distinct Human-Associated Lineage of B. brohchiseptica. PLOS Pathogens. December 2005: Vol. 1, Issue 4

    5. Heininger, Klich, Stehr, Cherry, Clinical Findings in Bordetella pertussis Infections: Results of a Prospective Multicenter Surveillance Study, Pediatrics Vol. 100 No. 6 December 1, 1997, pp. e10

    6. A. Korobeinikov et al., Journal of Theoretical Biology 224 (2003) 269–275

    7. Informal consultation on the control of pertussis with whole cell and acellular vaccines, Geneva, 18-19 May 1998, WHO/V&B;/99.03

    8. Harnden et al., BMJ 333 : 174 doi: 10.1136/bmj.38870.655405.AE

    9. Stewart GT, Whooping cough in relation to other childhood infections in 1977-9 in the United Kingdom, J Epidemiol Community Health. 1981 Jun;35(2):139-45

    10. Stewart GT, Whooping cough and pertussis vaccine: a comparison of risks and benefits in Britain during the period 1968-83, Dev Biol Stand. 1985;61:395-405

    11. Eurosurveillance, Volume 10, Issue 33, 18 August 2005

    12. Srugo I, Benilevi D et al. Pertussis Infection in Fully Vaccinated Children in Day-Care Centers, Israel. Emerging Infectious Diseases. Vol. 6, No. 5 September-Oct. 2000

    13. Journal of Tropical Pediatrics, 1991 37(2):71-76; doi:10.1093/tropej/37.2.71

    14. British Medical Journal, doi:10.1136/bmj.38870.655405.AE, 2006

    15. Shvartzman et al., Outbreak of pertussis in a close population with a high vaccination rate, Isr Med Sci 1991;27:137-140

    16. MMWR March 28, 1997 / 46(RR-7) p.4

    17. Broder et al, Preventing Tetanus, Diphtheria, and Pertussis Among Adolescents: Use of Tetanus Toxoid, Reduced Diphtheria Toxoid and Acellular Pertussis Vaccines Recommendations of the Advisory Committee on Immunization Practices (ACIP), MMWR 2006/55(RR03);1-34

    18. Hochwald et al., The Return of Pertussis: Who is Responsible? What Can Be Done?, IMAJ 2006;8:301–307

    19. He Q, Vijanen MK et al. Whooping Cough Caused by Bordetella pertussis and Bordetella parapertussis in an Immunized Population. JAMA. 1998; 280: 635-637

    20. Liese JG, Renner C. Clinical and epidemiological picture of B pertussis and B parapertussis infections after introduction of acellular pertussis vaccines. Archives of Diseases in Childhood 2003; 88: 684-687

    21. ד"ר איתי גל, סכנה: תוקף החיסון נגד שעלת פג אחרי 3 שנים, ויינט, 22/09/2011

    22. Miller et al, Pertussis immunisation and serious acute neurological illnesses in children, BMJ 307 : 1171 doi: 10.1136/bmj.307.6913.1171

    23. Jackie Lee, Joan L Robinson,corresponding author and Donald W Spady, Frequency of apnea, bradycardia, and desaturations following first diphtheria-tetanus-pertussis-inactivated polio-Haemophilus influenzae type B immunization in hospitalized preterm infants

    24. M H Slack, D Schapira, Severe apnoeas following immunisation in premature infants, Arch Dis Child Fetal Neonatal Ed 1999;81:F67–F68

    25. Sen, S., Cloete, Y., Hassan, K. and Buss, P. (2001), Adverse events following vaccination in premature infants. Acta Paediatrica, 90: 916–920

    26. Torch W., Neurology 32(4- Pt. 2) A, 1982, pp. 169-170

    27. Journal of Infectious Disease, 1992 Mar;165(3):444-9

    28. J of Pediatric Endocrinology & Metabolism, 16, pp. 495-508 (2003)

    29. Giacomo Faldella, Silvia Galletti, Luigi Corvaglia, Gina Ancora, Rosina Alessandroni, Safety of DTaP-IPV-HIb-HBV hexavalent vaccine in very premature infants, Vaccine, Volume 25, Issue 6, 22 January 2007, Pages 1036-1042

    30. Lucija Tomljenovic, Christopher A. Shaw, Do aluminum vaccine adjuvants contribute to the rising prevalence of autism?, Journal of Inorganic Biochemistry, Available online 23 August 2011, ISSN 0162-0134, 10.1016/j.jinorgbio.2011.08.008

    31. DIPHTHERIA AND TETANUS TOXOIDS AND ACELLULAR PERTUSSIS VACCINE (DTAP), DIPHTHERIA AND TETANUS TOXOIDS AND PERTUSSIS VACCINE (DTP), DIPHTHERIA AND TETANUS TOXOIDS PERTUSSIS AND HAEMOPHILUS INFLUENZA B VACCINE (HEXAVAX) (DTPHIB), Diphtheria/Pertussis/inactivated polio virus (DPIPV), Diphtheria/Pertussis/Polio (oral [live] or inactivated not noted) (DPP), Diphtheria/tetanus/pertussis/hepatitis B (DTPHEP), Diphtheria/Tetanus/whole pertussis-Inactivated Polio Virus-Haemophilus influenza b (Pentacoqr) (DTPIHI), DIPHTHERIA AND TETANUS TOXOIDS AND ACELLULAR PERTUSSIS VACCINE + HEPATITIS B + INACTIVATED POLIOVIRUS VACCINE (DTAPHEPBIP), DIPHTHERIA AND TETANUS TOXOIDS AND ACELLULAR PERTUSSIS VACCINE + INACTIVATED POLIOVIRUS VACCINE (DTAPIPV), DIPHTHERIA AND TETANUS TOXOIDS AND ACELLULAR PERTUSSIS VACCINE + INACTIVATED POLIOVIRUS VACCINE + HAEMOPHILUS B CONJUGATE VACCINE (DTAPIPVHIB), DTP-IPV COMBINED DTP AND IPV VACCINE (DTPIPV), DIPHTHERIA AND TETANUS TOXOIDS AND PERTUSSIS VACCINE + INACTIVATED POLIOVIRUS VACCINE + HAEMOPHILUS B CONJUGATE VACCINE (TETANUS TOXOID CONJUGATE) (DTPPHIB)

    32. מחלות זיהומיות מחייבות הודעה בישראל, 60 שנות מעקב, 1951-2010, משרד הבריאות

    33. Moerman et al., The Re-Emergence of Pertussis in Israel, IMAJ 2006;8:308–311

    34. CDC, MMWR July 20, 2012 / 61(28);517-522

    35. Nicola P. Klein et al., Waning Protection after Fifth Dose of Acellular Pertussis Vaccine in Children, N Engl J Med 2012; 367:1012-1019



אודות העמותה

תקנון אתר

אתם כאן: Home שאלות ותשובות החיסונים השונים שעלת
כל הזכויות שמורות ©2010-2013 עמותה למתן מידע על חיסונים