עמותה למתן מידע על חיסונים

צרפת: חבר הפרלמנט האירופאי, מישל רבסי: יש לגנוז את החיסון נגד וירוס הפפילומה, הגרדסיל.

לדבריו: "יש עם חיסון זה בעיות יעילות וסיכונים לפיהן נערות צעירות לוקות במחלות עם נכויות וניגודי עניינים באישור החיסון לשיווק". ריבסי קורא לגנוז את החיסון עד לקיום מחקרי יעילות ובטיחות אובייקטיבים וראויים.

לתמיכה בקריאתו, מצטט ריבסי את מסקנותיהם של חוקר המוח כריסטופר שאו וד"ר לוצ'יה טומלנובי'ץ. "לדעתי, הגרדסיל עלול להשפיע על מערכת העצבים המרכזית באופן שלילי. אלומיניום, שהינו רעיל למוח ומצוי בחיסון, חוצה את מחסום הדם-מוח", אומר שאו. לדברי שני המומחים, החיסון לא הוכיח את יעילותו במניעת סרטן צוואר הרחם, הוכחה שאולי תתקבל בעוד 20 שנים, או שניווכח שההגנה מהחיסון מוגבלת בזמן.

קריאתו של ריבסי באה על רקע קריאתו של נשיא צרפת, פרנסואה הולנד, להכפיל את שיעור ההתחסנות בחיסון זה בצרפת עד שנת 2021. עד היום חוסנו כ 2 מיליון נערות בשבע השנים מאז אושר החיסון לשיווק.

בצרפת מוגשות בימים אלה כ 25 תביעות לבית המשפט בגין תופעות לוואי מחיסון זה. אוסטריה סירבה לכלול חיסון זה בתכנית החיסונים שלה וביפן גם הפסיקו להמליץ עליו.

מקור: https://www.lyoncapitale.fr/Journal/France-monde/Actualite/Sante/Vaccin-Gardasil-Michele-Rivasi-demande-un-moratoire

מאת רומן ביסנטריאניק וד"ר סוזן האמפריז, המועצה הרפואית הבינלאומית בנושא חיסונים

מקור: http://healthimpactnews.com/2013/an-honest-look-at-the-historical-evidence-that-vaccines-eliminated-diseases

מסוכן להכניס את הציבור אל מאחורי הקלעים. הוא בקלות מתפקח ואז כועס עליך, כי זו הייתה אשליה שאהב.

- וו סומרסט מוהם

ספרי ההיסטוריה הרפואית, כמעט באופן אחיד, מהללים את החיסון. קריאת הספרים הללו , מותירה בקורא רושם, כי במהלך המאה ה-19 ולתוך המאה ה-20 השתוללו מגיפות אלימות, שקטלו אינספור בני אדם וזה, בשל (היעדר) חיסונים. אין זה המקרה כיום. זו בהחלט האמונה שגדלנו עליה ולרוב האנשים שאנחנו מדברים אתם, יש התרשמות דומה. זה בדרך כלל מחלחל בחברה כעובדה קיימת.

לא פשוט להמעיט בתרומתו של החיסון לרווחתנו. מעריכים כי אלמלא חיסוני הילדות נגד דיפתריה, שעלת, חצבת, חזרת, אבעבועות שחורות ואדמת, וכן הגנה הניתנת על ידי חיסונים נגד טטנוס, כולרה, קדחת צהובה, פוליו, שפעת, צהבת B, דלקת ריאות חיידקית וכלבת, שיעורי התמותה בילדים היו ככל הנראה מטפסים לטווח של 20-50% ואכן, במדינות שבהן לא מונהג מתן חיסונים, שיעור התמותה בקרב תינוקות וילדים צעירים, נותר ברמה זו1.

פול אופיט מדבר בספרו האחרון, בחירות קטלניות, כיצד תנועת מתנגדי החיסונים, מאיימת על כולנו וכיצד החיסון לשעלת הפחית את מספר מקרי המוות מהמחלה מ-7,000 ל-30 בלבד.

שעלת, היא זיהום הרסני. לפני שנכנס לראשונה, החיסון לשימוש בארצות הברית בשנות ה-40, כשלוש מאות אלף מקרים של שעלת, גרמו ל-7,000 מקרי מוות מדי שנה, כמעט כולם בילדים צעירים. עכשיו, בעקבות חיסון השעלת, פחות מ-30 ילדים מתים מדי שנה מהמחלה. אבל הזמנים משתנים2.

מידע מסוג זה עשוי להימצא אף בכתבי עת רפואיים. מחקר ארוך על שעלת וחיסון השעלת, פורסם ב-1988 בכתב העת Pediatrics. הפיסקה הראשונה של המאמר מציינת:

בארצות הברית, הצליחו חיסוני השגרה ההמוניים הניתנים לתינוקות ולילדים, למגר את השעלת. בתקופת טרום החיסונים, היו 115,000 עד 270,000 מקרי שעלת ו- 5,000 עד 10,000 מקרי מוות, כתוצאה מהמחלה בכל שנה. במהלך 10 השנים האחרונות, יש 1,200 עד 4,000 מקרים וחמישה עד עשרה מקרי מוות בשנה3.

סעיף זה קבע את הטון לשארית המאמר בציינו שאלפי בני אדם מתו בכל שנה משעלת, אך לאחר הצגת חיסון ה-DPT, מעטים בלבד מתו. כל מי שהאמין להצהרה זו, כמובן, האמין בתועלתו של החיסון.

הבעיה באמירות האלה, היא שהן אינן נתמכות בראיות. כאשר אנו מסתכלים על הנתונים בפועל, אנו רואים כי למרות שאנשים רבים אכן מתו משעלת בתחילת המאה ה-20, עוד לפני שנכנס החיסון לשימוש, צנח שיעור התמותה בארצות הברית, ביותר מ- 90%. אם משתמשים במקור אליו הפנה המאמר, רואים כי הירידה במקרי המוות, מהשיא, הייתה של כ-92% והתרחשה לפני הצגת חיסון ה- DPT4.

המאמר בכתב העת Pediatrics גורם נזק, כיוון שהוא נקרא בעיקר על ידי רופאים והותיר ברבים מהם את הרושם, שהחיסונים היו, לחלוטין, אחראים לירידה במספר מקרי המוות. המספר האמיתי של מקרי מוות בזמן שקדם להכנסת חיסון ה-DPT, היה כ 1,200 ולא 5,000 עד 10,000 כפי שמצוטט לעתים קרובות. שוב, זו מחשבה מוטעית, שנפוצה לכל עבר, שחיסונים היו אחראים לחלק הארי בירידה בתמותה.

נקודה חשובה נוספת שיש לשים לב אליה, היא שכאשר מביטים בגרף, ניתן לראות בבירור, כי בכל שנה המגמה הייתה של ירידה במספר מקרי המוות משעלת. בנקודת כניסת החיסון לא הייתה השפעה ניכרת במגמת הירידה .

ערכת נתונים נוספת מאנגליה, מתחילת המאה ה 20, מראה את חוסר ההשפעה של החיסונים, באופן יותר דרמטי. כאן ניתן לראות, כי שיעור התמותה ירד ביותר מ- 98% לפני שהחל השימוש הלאומי בחיסון ה-DPT, בשנות החמישים. 

אנגליה החלה לנהל סטטיסטיקה ב-1838, שזה 62 שנים לפני שהנתונים הסטטיסטיים הרשמיים של ארה"ב נאספו. כאשר מסתכלים על נתונים אלה, ניתן לראות כי שיעור התמותה ממחלות זיהומיות היה גבוה במהלך המאה ה-19 וירד מאמצע המאה ה-19 עד לאמצע המאה ה-20 לכמעט אפס. כאשר מסתכלים על מקרי המוות משעלת באנגליה, שיעור מקרי המוות ירד ביותר מ-99% לפני שהחלו לחסן.

במקרה של חצבת, שיעור מקרי המוות צנח בכמעט 100%.

ניתוח הנתונים מראה שמנטרה זו שלעתים קרובות חוזרים עליה, שחיסונים היו המפתח לירידה במקרי מוות ממחלות זיהומיות, הינה מופרכת מעיקרה. מקרי המוות ירדו בכמויות אדירות לפני החיסונים. במקרה של מחלת השנית ומחלות זיהומיות אחרות, מקרי המוות ירדו כמעט לאפס ללא כל חיסון נרחב.

למרבה הצער, אמונה מוטעית זו, גורמת לאנשים לבטוח בחיסון, כדרך היחידה להתמודד עם מחלות זיהומיות, כאשר היה ברור שגורמים אחרים הביאו להפחתת התמותה. גורמים אלה היו שיפור ההיגיינה, התברואה, התזונה, חוקי העבודה, החשמל, ההכלרה, הקירור, הפיסטור, והיבטים רבים אחרים, שהיום אנו לוקחים כמובנים מאליהם, כחלק מהחיים המודרניים. מעט מאוד מהשיפור בשיעור התמותה, היה קשור ברפואה. דו"ח מ-1977 העריך כי במקרה הטוב, כ-3% מהירידה בתמותה ממחלות זיהומיות, ניתן לייחס לטיפול רפואי מודרני.

באופן כללי, נראה כי אמצעים רפואיים (גם כימותרפויתים וגם מניעתיים), תרמו מעט מאוד לירידה הכללית בתמותה בארה"ב מתחילת המאה ה-20 - כשבמקרים רבים הוצגו, מספר עשורים לאחר שנקבעה כבר ירידה ניכרת ולא הייתה להם השפעה נראית לעין, במרבית המקרים. באופן ספציפי יותר, תוך התייחסות לחמשת המצבים הללו (שפעת, דלקת ריאות, דיפתריה, שעלת ושיתוק ילדים), אשר בעטיים, הירידה בתמותה, מופיעה משמעותית, לאחר נקודת ההתערבות - ובהנחה הבלתי סבירה, שכל הירידה הזו נובעת מן ההתערבות. . . ההערכה היא, כי 3.5% לכל היותר מכלל הירידה בתמותה מאז 1900, ניתן לייחס לאמצעים רפואיים שהוצגו למחלות המוזכרות לעיל5.

הדגש היום, על יותר ויותר חיסונים, בחלקו, בנוי על חשיבה מושרשת זו. קיימת התעלמות מן העובדה שמספר מקרי מוות ממחלות זיהומיות ירד באופן משמעותי מאוד לפני כניסת החיסונים והאנטיביוטיקה. משגה זה במחקר, יצר מצב שבו יכולנו ללמוד על דרך טובה יותר לשלוט בכל הזיהומים בצורה מקיפה יותר. עם זאת, עד עצם היום הזה, למרות שינוי כל כך פנומנלי, נכשלנו בלמידת השיעור בהיסטוריה הזאת. הפתרונות שהובילו לירידה של 99% בתמותה, זכו להתעלמות, כשכל הדגש ניתן לאחוז הבודד האחרון, שהיה עלול להתרחש בכל מקרה, גם ללא חיסון.

עם זאת, בכמה מקומות, יש הכרה בכך שהחיסונים לא היו הגורם המשמעותי לירידה בתמותה ממחלות זיהומיות. לעתים קרובות מצביעים בטעות, על האנטיביוטיקה והטיפול רפואי המשופר ובאי רצון, נותנים מעט קרדיט גם לתברואה וגורמים אחרים. יש מעט סקרנות , בנוגע לשאלה, כיצד כל הגורמים הללו עבדו וכיצד הם עדיין מתקיימים היום. הדגש היום, מושם על שכיחות המחלה לאחר חיסון, עם דגש על ירידה בתמותה. החשיבה היא שמיגור המחלה בעזרת חיסונים, מונע סכנת מוות. זו נראית גישה סבירה. כמה טוב זה עבד?
בואו ניקח שעלת לדוגמא. ב -1979 שוודיה הפסיקה את השימוש בחיסון DTP בטענה שהוא לא היה יעיל ואף יתכן כי אינו בטוח לשימוש. החשש, כמובן, היה שעם שיעורי חיסון נמוכים יותר, שיעור התמותה יגדל. אז מה קרה במקרה הזה?

מכתב משנת 1995מויקטוריה רומנוס, מהמכון השוודי לבקרת מחלות זיהומיות, העלה כי מספר מקרי המוות משעלת, נותר קרוב לאפס. ב-1979 אוכלוסייתה של שוודיה מנתה 8,294,000 ועד 1995 8,831,000. משנת 1981-1993, שמונה ילדים נרשמו כגוססים, כשסיבת המוות רשומה כשעלת. בממוצע, מדובר בכ- 0.6 ילדים בשנה שיתכן ומתו משעלת. מספרים אלו מראים, כי הסיכויים למוות משעלת בשוודיה, עמדו על כ-1 ל- 13,000,000, גם כאשר לא הייתה שום תכנית חיסונים לאומית6.

במקרה אחר, כיסוי חיסון ה- DPT באנגליה ירד מכ- 78% ל 30-40% בשל חששות בטיחות. ההנחה הייתה שתהיה עלייה במספר מקרי המוות כתוצאה מהכיסוי הירוד. בין השנים 1976-1980 היו שיעורי החיסון הנמוכים ביותר. שימוש בנתוני סטטיסטיקה רשמיים, מראה כי מספר מקרי המוות בשנים אלו הסתכם ב- 35. מקרי המוות מחמש השנים הקודמות ( 1971-1975), כאשר שיעורי ההתחסנות היו גבוהים יותר, הסתכמו ב-55 , או פעם וחצי יותר, מאשר כאשר שיעורי ההתחסנות היו נמוכים יותר7.

זה היה בדיוק הפוך ממה שמקובל לחשוב, שהיה צריך לקרות.

והאם שיעור מקרי השעלת באמת היה בשליטה? האמת העצובה היא, שמחלת השעלת אף פעם לא באמת נעלמה והיא אנדמית. מספר רב מאוד של אנשים עדיין משתעלים משעלת המכלאות, החיידק שמעורב בשעלת. בשל התפוגגות החסינות שמקנה החיסון, עד שליש ממקרי שיעול מתמשך, הם שעלת.

למרות ששעלת נחשבת באופן מסורתי למחלת ילדות, היא תועדה במבוגרים לפני קרוב למאה שנה, וכיום מוכרת כגורם חשוב לתחלואה בדרכי הנשימה במתבגרים ומבוגרים, כולל קשישים. בגלל דעיכת החסינות, שעלת מבוגרים ומתבגרים, עשויה להתרחש גם כאשר יש היסטוריה של התחסנות מלאה או מחלה טבעית. . . מחקרים מקנדה, דנמרק, גרמניה, צרפת וארה"ב, מצביעים על כך ש 12-32% מהמבוגרים והמתבגרים עם מחלת שיעול, האורכת לפחות שבוע, נגועים בשעלת המכלאות8.

בואו נתמקד במחלה מדבקת אחרת - חצבת. יש לזכור כי עד 1963, כמעט אף אחד לא מת ממחלת החצבת. במהלך שנה זו, בכל ניו אינגלנד היו רק חמישה מקרי מוות (מיין: 1, ניו המפשייר: 0, ורמונט: 3, מסצ'וסטס: 0, רוד איילנד: 1, קונטיקט: 0) שיוחסו לחצבת9. למעשה, שכיחות מקרי מוות מאסתמה באותה שנה, הייתה גדולה פי 56 מאשר מחצבת.

אבל האם מקרי המחלה ירדו כפי שמדגישים חסידי החיסונים? יש כמה תרשימים שניתן למצוא באינטרנט, הטוענים כי חלה ירידה קטנה בשכיחות. התרשים שראיתי, מראה רק מספר נתונים וקו בין שתי נקודות רחוקות בזמן. תרשים זה הוא באיכות ירודה ומסיק מסקנה שגויה. כאשר מסתכלים על נתוני שכיחות מקיפים יותר, אנו יכולים לראות ירידה בשכיחות ב-1963 בהצגת החיסון נגד החצבת.

שכיחות החצבת ככל הנראה ירדה באופן דרמתי לאחר 1963. אבל האם ניתן לייחס לחלוטין, ירידה זו , להצלחת החיסון נגד חצבת? חיסון החצבת המוקדם שהכיל וירוס " מומת " היה חיסון המכיל אלומיניום אשר פותח על תאי כליות קוף ונוטרל בעזרת פורמלדהיד . מחקר מ -1967 גילה כי החיסון יכול לגרום לדלקת ריאות, כמו גם לאנצפלופתיה (דלקת של המוח) .

דלקת ריאות היא ממצא עקבי ובולט. החום הוא חמור ומתמשך ומידת כאב הראש, כאשר קיים, מצביעה על מעורבות מערכת העצבים המרכזית. ואכן במטופל אחד בסדרה שלנו, שעבר בדיקת א.א.ג., נמצאה עדות להפרעה בפעילות החשמלית של המוח, רמז לאנצפלופתיה . . . תוצאות מטרידות אלה של חיסון החצבת המומת, היו בלתי צפויות. העובדה שהן התרחשו, צריכה להטיל הגבלה על השימוש בחיסון המומת נגד חצבת. כעת אנו ממליצים כי החיסון המומת נגד חצבת לא יינתן עוד10.

החיסונים המומתים ננטשו במהירות11. אבל היו גם בעיות משמעותיות עם החיסונים החיים, שלא נחלשו מאוד והפיקו פריחה "שונה" של חצבת בכמחצית מן המוזרקים - בעצם מספר שווה ערך למקרי חצבת. 48% מהאנשים פיתחו פריחה ו 83% פיתחו חום עד 41 מעלות לאחר ההזרקה.

אז כיצד שכיחות החצבת ירדה באופן כה דרמתי, לאחר החיסון ב- 1963? בחלקו, זה קשור להגדרה. אם היה לך חום גבוה והיה לך חיסון, כמובן שלא חלית בחצבת, גם אם היית חולה יותר מאשר לו נדבקת בחצבת, באופן טבעי.

בשנות ה-60 היה נהוג לחשוב שזריקה אחת תגן עליך לכל חיים ללא תופעות לוואי חמורות, מה שמאוחר יותר התברר כלא נכון.

שירות הבריאות הציבורי של ארה"ב, אישר חיסון חי חדש, מעודן, לחצבת. למרות שמספר חיסונים חיים אושרו מאז 1963- כולם ניתנו בזריקה אחת אשר העניקה חסינות לכל החיים, ללא תופעות לוואי רציניות - החדש מבניהם, נחשב על ידי אפידמיולוגים ל 'הטוב ביותר עד כה במזעור תופעות הלוואי.'12.

טענות, אף הועלו בשנות ה-60, כי רק מספר מסוים של ילדים צריך להתחסן, על מנת לחסל את החצבת.

חצבת, מחלת הילדות ה"בלתי מזיקה" שיכולה להרוג, כמעט תימחק מרוב אזורי המדינה שנה מהיום, כך חוזים פקידים בשירות לבריאות הציבור בארה"ב. . . למרות שיש עדיין יותר מ-12,000,000 ילדים רגישים, חיסון של 2,000,000-4,000,000 הילדים ה"נכונים", עשוי לחסל את המחלה, על פי ד"ר רוברט וורן מן המרכז למחלות מדבקות באטלנטה13.

יותר מעשור אחר כך, עדיין לא הושגה המטרה של חיסול החצבת. מגיפות חוזרות התפשטו בכל רחבי ארה"ב.

עד 1989 התאוריה החדשה על כישלון במיגור החצבת, הייתה שהחיסונים הקודמים לא היו יעילים כמו שהאמינו בתחילה. חלק מהחיסונים הראשונים, שיוצרו בייצור המוני בשנת 1963, הכילו וירוס מומת. בשנת 1989 ד"ר פייגין מבית החולים לילדים בטקסס, ציין כי הוא מאמין שהחיסון של 1963 היה "לא יעיל באופן נרחב " וכי החיסון של 1967 היה בלתי יציב ואיבד את "יעילותו" אם לא נשמר בקירור כמו שצריך. חיסון חי נגד חצבת, הפך זמין לא לפני 1980. 14

באותה שנה, לאחר ששלושה סוגים של חיסונים נגד חצבת לא הצליחו לייצר מיגור או אפילו חסינות עדר צפויה, מדעני החיסון שינו דעתם בנוגע למתן זריקה אחת וקבעו כי עבור החיסון החי החדש, יש צורך בשתי מנות, על מנת לתת הגנה אמינה. הם גם המליצו לכל מי שמתחת לגיל 32 להתחסן שנית, כי החיסונים הישנים היו לקויים. הזריקה הבודדה שפעם הבטיחה לספק חסינות לכל החיים נגד חצבת בשנות ה-60, מעולם לא יוצרה.
והאם בכל זאת ירדה שכיחות החצבת לפני 1963? כאשר מביטים בנתוני שכיחות החצבת, קו המגמה מראה, כי השכיחות הייתה בירידה .

למעשה, אם קו המגמה הזה היה מחזיק , שכיחות חצבת הייתה מתקרבת לאפס, בסביבות שנת 2000. זוהי למעשה, השנה שבה הכריז ה CDC כי מחלת החצבת מוגרה בארה"ב.

אז האם היו כל החיסונים האלה שווים את העלות, המאמץ ותופעות הלוואי, על מנת להתמודד עם מה שנחשב ב-1963 למחלת ילדות קלה ?

כאשר אנו שומעים על חיסונים, לעתים קרובות מספרים לנו איך הם מעוררים נוגדנים. התאוריה היא שגירוי הנוגדנים יוצר זיכרון של המחלה ולכן בפעם הבאה שאתם נתקלים בה, גופכם יביס את האויב במהירות. זה סיפור נחמד ופשוט, שקל לזכור.

להאמין שאתם מבינים את המערכת החיסונית, רק משום שאתם שומעים את המילים "נוגדנים" ו"הגנה" מוזכרות יחד, זה כמו לחשוב שאתם יודעים איך מכונית עובדת, רק משום שאתם רואים שיש לה גלגלים. המערכת החיסונית היא ישות מורכבת ביותר, המורכבת מסוגים רבים של תאים שונים, שכל אחד מהם מפיק כימיקלים שונים, המשתחררים לדם. הגוף משתמש בכימיקלים אלה והם מושפעים מגיל, מתח, מצב תזונתי , איכות סביבה וכן שורה שלמה של גורמים שעדיין אינם מובנים לגמרי.

.' המערכת החיסונית נשארת קופסא שחורה ', אומר גארי פת'מן, פרופסור לאימונולוגיה וראומטולוגיה ומנהל שותף במכון לאימונולוגיה, השתלות וזיהום...' היא מורכבת להדהים, כוללת לפחות 15 סוגי תאים אינטראקטיביים שונים, הפולטים עשרות מולקולות שונות אל תוך הדם, כדי שיוכלו לתקשר זה עם זה ולהילחם. בתוך כל אחד מהתאים האלה יושבים עשרות אלפי גנים שפעילותם ניתנת לשינוי על ידי גיל, פעילות גופנית, זיהום, מצב חיסון, תזונה, מתח, מה שתגידו... אלו המון חלקים נעים ואנחנו לא באמת יודעים מה רובם המכריע עושה או אמור לעשות..' 15

מערכת החיסון מחולקת באופן מסורתי, למערכת החיסונית ההומונלית, אשר כרוכה בנוגדנים ולמערכת החיסונית התאית, שאינה כרוכה בנוגדנים, אך כרוכה בהפעלה של תאים שונים, כגון לימפוציטים. מה שאנחנו כן יודעים הוא, כי בניגוד לאמונה הרווחת, נוגדנים אינם הכרחיים כאשר מדובר בהחלמה מלאה ממחלת החצבת.

... ילדים עם חסר בנוגדנים חווים התקפות חצבת די חסרות ייחוד, עם הפריחה האופיינית והתאוששות נורמלית. יתר על כן, הם לא נוטים יתר על המידה, להדבקה חוזרת. נראה אפוא, כי נוגדנים בסרום, בכל אופן, בכל כמות, לא נדרשים לייצור של פריחת החצבת, לא להחלמה הרגילה מהמחלה, וגם לא כדי למנוע הדבקה חוזרת.16

ילדים עם חסר חיסוני, הנקרא א-גאמא-גלובולינמיה, מתאוששים מחצבת בדיוק כמו ילדים שמפיקים נוגדנים באופן נורמלי וזה כבר ידוע מאז שנות ה-60 המאוחרות, כאשר פותחו וקודמו החיסונים. אבל תגובת הנוגדנים היא באמת הדבר היחיד שמדברים עליו ומקדמים אותו, כאשר מדובר בחיסונים. מכיוון שהמידע הזה פגם בפרדיגמת הגנת הנוגדנים הפשטנית, הוא נחשב ל"גילוי מביך" במאמר רפואי זה מ-1968.

אחת התגליות המביכות ביותר ברפואה הקלינית הייתה למצוא כי ילדים עם א-גאמא-גלובולינמיה מולדת, שלא יכלו לייצר כל נוגדן והיו אצלם עקבות חסרות משמעות בלבד, של אימונוגלובולינים במחזור הדם, נדבקו בחצבת בצורה נורמלית, הראו את הרצף הרגיל של סימפטומים וסימנים ולאחר מכן נותרו מחוסנים17.

כיצד תזונה משחקת תפקיד במחלה? בשנות ה-20 התגלה ויטמין A שכונה הוויטמין ה" אנטי זיהומי". לו בעצמו, יש השפעה עצומה על מקרי מוות מחצבת. במהלך שנות ה-90, פחתה התמותה במדינות עניות ב- 60-90%, באמצעות ויטמין A, במקרי חצבת שהגיעו לאשפוז.

אנליזות משולבות הראו, כי מינונים מסיביים של ויטמין A, הניתנים למאושפזים חולי חצבת, היו קשורים בירידה של כ-60% בסיכון למוות בכלל ובירידה של כ-90% בקרב תינוקות... מתן ויטמין A לילדים שפיתחו דלקת ריאות לפני או במהלך השהות בבית החולים הפחית את התמותה בכ-70% בהשוואה לילדים בקבוצת ביקורת18.

היו מגמות שיפור בתזונה הכוללת , כפי שניתן לראות, במקביל לירידה במספר מקרי מוות מחצבת וממחלת הצפדינה, שהיא תוצאה של חסר בוויטמין C. ניסויים שנעשו בשנות ה-40, הראו כי ויטמין C היה יעיל נגד חצבת, במיוחד כאשר נעשה בו שימוש במינונים גבוהים יותר.

במהלך מגיפת החצבת, ויטמין C שימש למניעה וכל מי שקיבלו, לא פחות מ- 1,000 מ"ג כל שש שעות, לווריד או לשריר, היו מוגנים מפני הנגיף. כשניתן דרך הפה, 1,000 מ"ג במיץ פירות, כל שעתיים, לא נתן הגנה, אלא אם כן, ניתן מסביב לשעון. עוד נמצא, כי מתן 1,000 מ"ג דרך הפה, 4-6 פעמים ביום, שינה את ההתקפה. כשמתן הוויטמין תוגבר ל-12 מנות בכל 24 שעות, עם הופעת נקודות קופליק וחום, כל הסימנים והתסמינים נעלמו בתוך 48 שעות19.

בתחילת המאה ה-20, טיפולים אחרים בחצבת זכו להצלחה. ב-1919 ד"ר דראמונד ציין, כי שמן קינמון היווה מניעה יעילה כנגד חצבת או שגרם להתפרצות מתונה יותר של חצבת.

זה היה הניסיון שלי, כאשר פגשתי מקרה של חצבת במשפחה, כדי לקבוע מנת קינמון לכל בני המשפחה הלא מוגנים. ברוב המכריע של המקרים, האדם שטופל כך [עם קינמון] הצליח להינצל מהמחלה [חצבת] לגמרי, או שלקה בה בצורה קלה מאוד20.

לתזונה וגורמים אחרים, יש השפעה גדולה על החצבת , אז למה אנחנו לא מדברים עליהם בכלל? כיוון שהדגש הוא תמיד על הליך רפואי אחד, מאוד ריווחי - חיסון. הפרדיגמה היחידה הזאת סחפה כמעט את כל האסטרטגיות האחרות לשולי הדרך.

גורם מרכזי נוסף שיש לשקול הוא, שחיסון נגד חצבת אינו מייצר חסינות לכל החיים, בעוד שזיהום טבעי של חצבת, כן. הדרך היחידה להישאר מחוסנים בעזרת חסינות מלאכותית, באמצעות חיסונים, היא להתחסן מספר פעמים במהלך החיים. עדיין לא ראינו כיצד החיסון ישפיע לאחר כמה דורות של אנשים, שחוסנו אך ורק באופן מלאכותי. נראה כי מגיפות יהפכו נפוצות יותר, בעתיד.

מחקר מ-2009 שפורסם ב Proceedings of the Royal Society חקר מה יכול לקרות במקרה של חסינות דועכת, שמקורה בחיסון נגד חצבת, אפילו כשיש כיסוי חיסוני גבוה בקרב ילדים. המחקר צפה, כי לאחר תקופה ארוכה ללא מחלה באוכלוסייה, מפגש עם זיהום, יוביל למגיפות גדולות בהרבה מהצפוי על ידי מודלים סטנדרטיים.

אנחנו יכולים לחזות שלחיסון יהיו שתי השפעות סותרות.. הוא יקטין את מספר היילודים הרגישים ולכן אמורים להיות לו כמה מן היתרונות הרגילים, הקשורים לבריאות הציבור, בהפחיתו את מספר מקרי התחלואה בילדים צעירים. עם זאת, ירידה זו במקרים, תוביל להפחתה בחוזק ולכן לרגישות גבוהה יותר לזיהומים בקבוצות של מבוגרים יותר... כאשר החסינות דועכת, יש לחיסון השפעה מוגבלת הרבה יותר, על המספר הממוצע של מקרים. בשעה שלאבחנה זו יש השלכות ברורות על בריאות הציבור, ההשלכות הדינמיות של האינטראקציה בין החיסון, דעיכת החסינות והחיזוק, הן הרבה יותר מרשימות. רמות גבוהות של חיסון (יותר מ-80%) ורמות מתונות של חסינות דועכת (יותר מ-30 שנים), עשויות לגרום למגפות חוזרות בקנה מידה גדול21.

מחקר מ-1984 22 דיווח כי עד 2050, חלקן של רגישויות לחצבת, עשוי להיות גדול יותר מאשר בתקופה שלפני המצאת החיסון. אז האם יצרנו פצצת זמן מתקתקת עם חסינות דועכת? האם יהיו למעשה מגיפות חצבת גדולות יותר בעתיד? אם אכן יהיו, התגובה תהיה, ככל הנראה, להאשים את הבלתי מחוסנים, כפי שלמעשה, נעשה כבר במשך 100 שנים, ולאחר מכן לאכוף יותר חיסונים על קבוצות גיל שונות.

בגלל הדעה הקדומה הקנאית בעד חיסונים, שהשתלטה על חברה, הכוחות האמתיים שהניעו את הירידה הגדולה במספר מקרי מוות ממחלות זיהומיות, אינם מוכרים. לכל היותר, יש הודאה קלה כי ל"תברואה" יש השפעה מסוימת, אך עדיין, הקרדיט ניתן לטיפול רפואי משופר ולאנטיביוטיקה.

קבוצות של יחידים שהמליכו את עצמם כ"ספקנים", מבקשות לקעקע כל מה שמטיל ספק בחיסונים. הגדרת המילה "ספקן" אמורה להיות "מי שבאופן אינסטינקטיבי או מתוך נוהג, מעלה שאלות, חוקר, או לא מסכים עם טענות או מסקנות מקובלות", אך הגדרה זו בשימוש המודרני שלה, נחטפה והפכה לתיאור של מי, שבעצם באופן עיוור, מתייחס לכל עמדה שמרנית כאל בשורה דתית . אנשים אלו ימשיכו במסע הצלב שלהם לתמיכה בחיסונים בכל מחיר ויתקפו כל דבר שעלול לערער את קוצר הראייה שלהם. לו היה לאנשים הללו רצון ללמוד את האמת, אולי הם היו מציצים מתחת לכיסוי של המחלות המדבקות והחיסונים, ולומדים קצת יותר. תארו לעצמכם מה יכול להיות בתא המטען!

1. Irwin W. Sherman, Twelve Diseases That Changed Our World, 2007, p. 66.
2. Paul A. Offit, MD, Deadly Choices—How the Anti-Vaccine Movement Threatens Us All, 2011, p. xii.
3. James D. Cherry, MD MSc; Philip A. Brunell, MD; Gerald S. Golden, MD; and David T. Karzon, MD, "Report on the Task Force on Pertussis and Pertussis Immunization—1988," Pediatrics, June 1988, vol. 81, no. 6, Part 2, p. 939.
4. Historical Statistics of the United States Colonial Times to 1970 Part 1, Bureau of the Census, 1975, pp. 77.
5. John B. McKinlay and Sonja M. McKinlay, "The Questionable Contribution of Medical Measures to the Decline of Mortality in the United States in the Twentieth Century," The Milbank Memorial Fund Quarterly, Health and Society, vol. 55, no. 3, summer 1977, p. 425.
6. Letter from Victoria Romanus, MD, PhD, Department of Epidemiology Swedish Institute of Infectious Disease Control, Stockholm Sweden, August 25, 1995.
7. Record of Mortality in England and Wales for 95 Years as Provided by the Office of National Statistics, 1997; Health Protection Agency Table: Notification of Deaths, England and Wales, 1970–2008.
8. Edward Rothstein, MD, and Kathryn Edwards, MD, "Health Burden of Pertussis in Adolescents and Adults," Pediatric Infectious Disease Journal, vol. 24, no. 5, May 2005, p. S44.
9. Vital Statistics of the United States 1963, Vol. II—Mortality, Part A, pp. 1–18, 1–19, 1–21.
10. Vincent A. Fulginiti, MD; Jerry J. Eller, MD; Allan W. Downie, MD; and C. Henry Kempe, MD, "Altered Reactivity to Measles Virus: Atypical Measles in Children Previously Immunized with Inactivated Measles Virus Vaccines," Journal of the American Medical Association, vol. 202, no. 12, December 18, 1967, p. 1080.
11. "Measles Vaccine Effective in Test—Injections with Live Virus Protect 100 Per Cent of Children in Epidemics," New York Times, September 14, 1961.
12. "Thaler to Hold State Senate Hearing to Find Fastest Way to Expedite Plan," New York Times, February 24, 1965.
13. Jane E. Brody, "Measles Will Be Nearly Ended by '67, U.S. Health Aides Say," New York Times, May 24, 1966.
14. Lisa Belkin, "Measles, Not Yet a Thing of the Past, Reveals the Limits of an Old Vaccine," New York Times, February 25, 1989.
15. B. Goldman, "The Bodyguard: Tapping the Immune System's Secrets," Stanford Medicine, summer 2011.
16. P. J. Lachmann, "Immunopathology of Measles," Proceedings Royal Society of Medicine, vol. 67, November 1974, p. 1120.
17. "Measles as an Index of Immunological Function," The Lancet, September 14, 1968, p. 611.
18. Wafaie W. Fawzi, MD; Thomas C. Chalmers, MD; M. Guillermo Herrera, MD; and Frederick Mosteller, PhD, "Vitamin A Supplementation and Child Mortality: A Meta-Analysis," Journal of the American Medical Association, February 17, 1993, p. 901.
19. Fred R. Klenner, MD, "The Treatment of Poliomyelitis and Other Virus Diseases with Vitamin C," Southern Medicine & Surgery, July 1949.
20. "Cinnamon as a Preventive of Measles," American Druggist Pharmaceutical Record, New York, November 1919, p. 47.
21.J. M. Heffernan and M. J. Keeling, "Implications of Vaccination and Waning Immunity," Proceedings of the Royal Society B, vol. 276, 2009.
22. D. L. Levy, "The Future of Measles in Highly Immunized Populations: A Modeling Approach," American Journal of Epidemiology, vol. 120, no. 1, July 1984, pp. 39–48. 

במדינה, אחת המטרות של קרן ביל ומלינדה גייטס לחיסוני פוליו נרחבים בניסיון למגר את הפוליו, נחקק חוק המחייב קבלת חיסון פוליו, לאחר התנגדות ממושכת של הציבור.

חוק נוסף בהליכים מבקש לאסור "הטפה" נגד קבלת החיסון. מבצעי החיסונים ההמוניים מטעם קרן ביל ומלינדה גייטס עושים שימוש בחיסון הפוליו החי-מוחלש.

מקור: https://www.punchng.com/news/120-arrested-for-refusing-polio-vaccine-in-niger

שלושה תנאים נדרשים על מנת לפתח מחלות אוטואימוניות: נטיה גנטית, השפעות הורמונליות, מערכת חיסונית מוחלשת. בנוסף, דרוש אירוע (טריגר) חיצוני על מנת לבטא את תסמיני המחלה. אירועים נפוצים: כל התרופות, חיידקים/וירוסים, אדג'ובנטים בחיסונים, שתלי סיליקון. אדג'ובנטים קיימים לא רק בחיסונים. בין השאר, הם קיימים במזון משומר.

מוכרות כ 80 מחלות אוטואימוניות. קריטריונים מוגדרים מסייעים באבחנתן של מחלות אוטואימונית.

פרופ' שינפלד ייצג נפגעי חיסונים בפני בית המשפט לנפגעי חיסונים בארה"ב ובמדינות נוספות ונחל הצלחה במקרים רבים לשכנע את השופט שהחיסון גרם למחלה אוטואימונית.

הדיווח הראשון אשר קשר בין חיסון למחלה אוטואימונית נרשם בשנת 1948, כאשר 3 אחיות סטודנטיות פיתחו SLE (לופוס) לאחר חיסונים נגד טיפוס המעיים. מאז דווחו מקרים מגוונים אשר קשרו מחלות אוטואימוניות עם חיסונים: פיתוח נוגדנים אוטואימוניים, מחלות אוטואימוניות קליניות.

מספר דיווחים על מקרים של מחלות אוטואימוניות שהופיעו לאחר חיסונים:

• ווסקוליטיס (Vasculitis) (דלקת בכלי הדם) חמורה לאחר חיסון נגד שפעת1-2

• סינדרום בכט (Bechet) (דלקת בכלי הדם) לאחר חיסון נגד טיפוס המעיים3

• ווסקוליטיס קריוגלובולינמיה (Cryoglobulinemia vasculitis) לאחר חיסון נגד שחפת4

• (Henoch-Schonlein porpura) (ארגמנת) לאחר חיסון נגד שפעת5

• (Henoch-Schonlein porpura) לאחר חיסון נגד מנינגוקוקים6-8

• (Leukocytoclastic vasculitis) לאחר חיסון נגד שפעת9-11

• (Microscopic polyangiitis) לאחר חיסון נגד שפעת12

• 37 מקרים של דלקת בכלי הדם (Vasculitides) לאחר חיסון נגד שפעת13

הקושי בהוכחת סיבתיות מדעית נובע מהעובדה שמרבית הדיווחים בספרות הרפואית עוסקים בדיווח על מקרים ספציפים וכן מהעובדה שזיהום ויראלי/בקטריאלי מהווה גם כן גורם במחלות אוטואימוניות.

באמצעות הזרקת האדג'ובנטים סקוואלין (Squalene) ופריסטיין (Pristane) ניתן לגרום ליצירת נוגדנים אוטואימוניים (המהווים סימן מקדים למחלות אוטואימוניות) כנגד כל מחלה אוטואימונית שהיא14. המחלות האוטואימוניות הנגרמות כתוצאה מהאדג'ובנטים בחיסונים, זכו לכינוי "מחלות האדג'ובנטים" (the adjuvants diseases). בין האדג'ובנטים שאושרו לשימוש חיסונים עד היום ניתן למנות: אלומיניום, MF59, MPL, AS04, AS01B, AS02A. מחלת שרירים (macrophagic myofaciitis) המתבטאת בכאבי שרירים ומפרקים, חולשה בשרירים, עייפות, חום ורגישות בשרירים, עלולה להופיע לאחר הזרקת אלומיניום באמצעות חיסונים, בעיקר בקרב מבוגרים33,44.

חיסונים אשר הוכחו כגורמים למחלות אוטואימוניות:

• החיסון נגד שפעת החזירים: תסמונת ג'יליאן-ברה15

• חיסון הפוליו החי-מוחלש (אוראלי): דלקת בחוט השדרה (transverse myelitis) 16

• החיסון המשולש הישן (DTP) והחיסון נגד אדמת: דלקת מפרקים (Arthritis)17

• החיסון נגד חצבת-חזרת-אדמת (MMR): ירידה במספר טסיות הדם (immune thrombocytopenia)18

• כלבת: דלקת המוח וחוט השדרה (Encephalomyelitis)19

חיסונים החשודים כגורמים למחלות אוטואימוניות:

• דלקת עוצבה מסוג B: סכרת תלויית אינסולין (סוג 1) (IDDM)

• החיסון נגד וירוס הרוטה RotaTeq: תסמונת קאוואסאקי

• החיסון נגד זיהומים מנינגוקוקים Menactra: תסמונת ג'יליאן-ברה

• החיסון נגד דלקת כבד נגיפית מסוג B: demyelination, התקרחות (alopecia areata)20, טרשת נפוצה32

מחקרים על בעלי חיים תומכים בקשר סיבתי בין חיסונים לבין מחלות אוטואימוניות24-21

בין מועד החיסון (או יצירת נוגדנים-אוטואימונים לאחר החיסון) לבין הופעת תסמיני המחלה, עשויים לעבור שנים25-31.

הדרכים בהם חיסונים גורמים למחלות אוטואימיניות:

• האנטיגן בחיסונים מחקה את פעולת הוירוס/חיידק הטבעי

• חומרי השימור בחיסונים (תגובות אלרגיות, יצירת נוגדנים-אוטואימוניים, מינון יתר)

• האדג'ובנטים בחיסונים (הפעלת תגובה חיסונית מוגברת)

בסקירת הספרות, כל החיסונים נמצאו כגורמים למחלות אוטואימוניות, למעט חיסון אחד: Pneumovax, אחד החיסונים נגד זיהומי פנוימוקוק, החיסון היחיד שאינו מכיל אדג'ובנט (ראה תרשים 2).

תרשים 2: אדג'ובנטים בכל החיסונים עלולים לגרום למחלות אוטואימוניות

בקרב שני שליש ממגישי תביעות לפיצוי בגין נזקי חיסונים נמצאו אבחונים של מחלות אוטואימוניות (ראה תרשים 3).

בקרב שליש ממגישי תביעות לפיצוי בגין נזקי חיסונים נמצאו אבחונים של מחלות נוירולוגיות (ראה תרשים 4).

תרשים 3: תביעות לפיצויים בגין מחלות אוטואימוניות כתוצאה מחיסונים, ארה"ב

תרשים 4: תביעות לפיצויים בגין פגיעות במערכת העצבים כתוצאה מחיסונים, ארה"ב

פרופ' שינפלד מדגיש כי החיסונים הינם ההתערבות הרפואית האפקטיבית ביותר שפותחה מעולם.

___________________

1.    Wada Y. et al, Clin Neurol Neurosurg 2008 110:750-2

2.    Hull J.H. et al, J Neurol Neurosurg Psychiatry 2004 75:1507-8

3.    Molloy E. S. et al, Clin Exp Rheumatol 2004 22:S71-4

4.    Granel B. et al, J Rheumatol 2004 31:2181-8

5.    Mormile R. et al, Vaccine 2004 23:567-8

6.    Lambert E. M. et al, Pediatrics 2003 112:e491

7.    Goodman M.J., Nordin J.D.,. et al, Pediatrics 2010,  126:e325-9

8.    Sexton K. et al, Arch Dis Child 2009, 94:224-6

9.    Famularo G. et al, J Clin Rheumatol 2006 12:470-2

10.    Walker S.L. et al, Clin Exp Dermatol 2004 29:95-6

11.    Ulm S. et al, Pmkologie 2006 29:470-2

12.    Uji M., Matsushita H., Iwata S., Inter Med 2005 44:892-6

13.    Zafrir Y., Agmon-Levin N., Shoenfeld Y. Journal of Clinical Rheumatology 2009 15:269-70

14.    WH Reeves, PY Lee, JS Weinstein, M Satoh and L Lu. Induction of autoimmunity by Pristane and other natrurally occurring hydrocarbon, Cell 2009; 455-64

15.    Lasky T et al, N Engl J Med 1998

16.    Institute of Medicine – National Academies of the United States 1993

17.    CDC 1996

18.    Institute of Medicine – National Academies of the United States

19.    Duchet-Niedziolka P. et al, Vaccine 2009

20.    Alopecia areata and Recombinant Human Hebatitis B Vaccine, JAMA 1997; 278:1176-8

21.    John P. Sundberg et al, Vet Dermatol 2009; 20:99-104

22.    M. Carponi et al, Lupus 2009;18:858

23.    Koppang EO. et al, The Journal of Immunology, Vaccination-Induced Systemic Autoimmunity in Farmed Atlantic Salmon, 2008, 181:4807-4814

24.    Erlend Haugarvoil et al, Manifestations of Systemic Autoimmunity in Vaccinated Salmon, Lupus 2010, 19, 496-546

25.    Arbuckle et al, NEJM 2003; 349; 1526-33

26.    Edwards CJ et al, OJM 2008; 101;41-7

27.    Toplak N et al, Autoimmun Rev. 2008;8:134-8

28.    Classen JB&Classen DC, Autoimmunity 2002;35:247-53

29.    Mikaeloff Y et al, Neurology 2009:72,873-80

30.    Gherardi RK et al, Brain 2001 Sep; 124(Pt 9):1821-31

31.    Exley C et al, Med Hypotheses 2009 Feb;72(2):135-9

32.    Miguel A. Herman et al, Recombinant Hepatitis B Vaccine and the risk of Multiple Sclerosis, Neurology 2004; 63:838-842

33.    Israeli E, Agmon-Levine N, Blank M, Shoenfeld Y. Adjuvants and Autoimmunity, Lupus 2009 18:1217-25

34.    Boleslaw et al, J of Child Neurology 2008; 23:614-9

הספר "האמת על החיסונים", מאת ד"ר ריצ'רד הלבורסן (MD), הוצאת "פוקוס", 2010, סוקר את החיסונים השונים ומציע המלצות להורים. למהדורה העיברית נוסף נספח מיוחד על החיסונים בישראל על ידי העמותה למתן מידע על חיסונים. לעיונכם מובאים כאן הפרקים העוסקים בשיתוק ילדים (פוליו).

מראי המקום מפורטים בספר

פרק 7: מחלת המעמד הבינוני - פוליו

מחלת הפוליו שונה מרוב המחלות המידבקות של המאה ה-20, משום שבתחילת המאה, לפחות באנגליה, היא לא נחשבה למחלה רצינית. היא תוארה לראשונה בשנת 1789, אולם זכתה לתשומת לב מעטה עד לשנות ה-40 של המאה ה-20, תקופה שבה חלה עלייה חדה בשיעורי המחלה שלוותה בפרסום עצום ויצרה התפרצויות פאניקה שהתחרו בעוצמתן במגפות הפוליו. כמו כן, מעניין לציין שבאותה תקופה חל שינוי בהרגלים שלנו – שכּלל הגברת החיסון ההמוני – מה שגרם למחלה להיות קשה יותר מכפי שהייתה בעבר.
בעבר נהגו לקרוא למחלה בשם "שיתוק ילדים", מה שרימז על כך שהמחלה תוקפת תינוקות מתחת לגיל שנה. במהלך שנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 מתו מדי שנה בין 200-100 בני אדם (בעיקר ילדים) ממחלת הפוליו באנגליה. בנוסף, כמות החולים שנותרו משותקים לצמיתות מהמחלה עמד על פי ארבעה ממספרים אלה. אולם אם לוקחים בחשבון שבאותה תקופה הרגו החצבת והשעלת אלפי ילדים מדי שנה, לא קשה להבין מדוע ההתייחסות למחלת הפוליו הייתה כה מעטה.
כל זה השתנה בקיץ החם של 1947, כשמגפת הפוליו הגדולה הראשונה פרצה באנגליה, גבתה את חייהם של קרוב ל-700 בני אדם והותירה מעל ל-7,000 בני אדם משותקים. בעשור שלאחר מכן גרמה מחלת הפוליו למוות ולנכות בקרב אלפים רבים. האוכלוסייה חיה בפחד מפני מחלה שלא הייתה אמנם חדשה, אבל התנהלותה הייתה שונה מאוד ותוצאותיה היו מפחידות בהרבה מאלה של המחלה שאליה הורגלו. שיתוק כתוצאה מפוליו היה נדיר יחסית, אולם מבין אלו שלקו בשיתוק כלשהו, 5% נפטרו, רבע נותרו משותקים באורח קל או חמור ושני שלישים החלימו באופן מלא. אחת מהתוצאות הקשות יותר הייתה שיתוק של שרירי מערכת הנשימה. מכשירי הנשמה שונים (כמו "ריאת הברזל", שהציתה את הדמיון) שימשו כדי להחזיק את האנשים בחיים בתקווה שהשרירים שלהם ישובו לפעול.
ישנה סיבה מיוחדת לכך שפוליו משך פרסום כה רב. המחלה תקפה את האנשים העשירים ובעלי האמצעים יותר מאשר את העניים ברחבי המדינה. דבר זה עמד בניגוד מוחלט לשאר המחלות המידבקות הידועות. פרנקלין רוזוולט, נשיא ארצות הברית בשנים 1945-1933, תרם גם הוא להגברת המודעות למחלה. עשר שנים לפני שנבחר לנשיאות, כשהיה בן 39, הוא לקה בשיתוק בשל פוליו שבעקבותיו לא יכול היה עוד ללכת.
שני גורמים סייעו להפוך את הפוליו ממחלה שחשיבותה נמוכה יחסית למחלה שהשלכותיה חמורות ביותר. הראשון שבהם, באופן פרדוקסאלי, היה היגיינה מוגברת. פעם כולם היו חשופים לפוליו שהוא נגיף המתפשט מאדם לאדם על ידי מגע עם צואה נגועה. הרבה יותר קל לנגיף לעבור את המסע הזה בתנאי תברואה ירודים וביוב זורם. לכן עד לתחילת המאה ה-20 רוב האנשים נדבקו בפוליו בחודשים הראשונים לחייהם, כשעדיין נהנו מההגנה החיסונית של אמם, או כילדים קטנים מאוד. מעל ל-99% מהאנשים בקושי חשו במחלה ויש להניח שחום גופם עלה אך מעט. לאחר מכן הם פיתחו חסינות תמידית ולא יכלו להידבק שוב במחלה. אולם ככל שתנאי ההיגיינה השתפרו, ילדים לא באו במגע עם המחלה עד לגיל מבוגר יותר, שבו הסיכון למות מהמחלה גבוה יותר, היות שהם כבר אינם זוכים להגנת הנוגדנים שרכשו בבטן אמם. דחייה זו בגיל ההדבקה הייתה ניכרת יותר בקרב בני המעמד הבינוני, שמודעותם לניקיון גברה והיו גם הראשונים שיכלו להרשות לעצמם לרכוש את השירותים החדשים שבהם ניתן להוריד את המים. אחוז האנשים הבוגרים והילדים מעל גיל 5 שנדבקו בפוליו הלך וגדל, מרבע בשנת 1912 לשני שלישים ב-1950. שיפור הרגלי התברואה בחברה הפך אם כן באופן אירוני את מחלת הפוליו למחלה הרסנית הרבה יותר מכפי שהייתה אי פעם: הסיכון של אדם בן 30 למות מפוליו גדול פי חמישה מזה של ילד מתחת לגיל 5.
אולם את הסיבה הנוספת לעלייה במספר מקרי השיתוק מפוליו לא מרבים להזכיר. הסתבר שהזרקת כל סוג של חומר עמוק לתוך שריריו של אדם הנמצא בשלבים המוקדמים ביותר של מחלת הפוליו עלולה למעשה לגרום לסיבוכים. הזרקה כזאת עלולה לגרום לשיתוק במקרים שבהם יכולה הייתה להיות החלמה מלאה אילו לא ניתנה הזריקה (בפרק על דיפתריה יש התייחסות קצרה לפרובוקציה של הזרקה).1 כשנגיף הפוליו היה נפוץ, כמעט כולם נתקלו בו, בדרך כלל בהיותם תינוקות או ילדים קטנים. אם היו נותנים אפוא לתינוקות או לילדים קטנים הרבה יותר זריקות בפרק זמן קצר יותר, הדבר עלול היה לעורר מגפה של שיתוק ילדים.
עד לשנת 1940 החיסון היחידי שניתן בקביעות היה חיסון נגד אבעבועות שחורות, אך הוא לא ניתן בהזרקה לתוך השריר. אולם ב-1942 החל באנגליה מסע התעמולה הלאומי למען החיסון נגד דיפתריה שלאחריו, בשנת 1946, החלו לנסות את החיסון החדש נגד שעלת. שני החיסונים הללו ניתנו בהזרקה עמוקה לשריר. בשנות הארבעים נכנס עוד טיפול רפואי לזירה – הפניצילין שניתן בדרך כלל בהזרקה. באותה עת החלו להשתמש בסוגים נוספים של תרופות אנטיביוטיות. אם כן, בנוסף לחיים היגייניים יותר, נראה שהחלת תוכנית החיסונים הלאומית נגד דיפתריה בשנת 1942 תרמה להפיכת הפוליו ממחלה קלה בדרך כלל לאסון לאומי.
השערה זו קיבלה אישור מדו"ח שהוציאה הוועדה למחקר רפואי, שבו הוסק כי הסיכון ללקות בשיתוק כתוצאה מפוליו, בתוך חודש מיום קבלת חיסון נגד דיפתריה או שעלת, גבוה פי שלושה מהשיעור הרגיל. בין השנים 1953-1951, אחד מכל 37,000 הילדים שקיבלו חיסונים נגד דיפתריה ושעלת באנגליה, לקו בשיתוק כתוצאה ממחלת הפוליו.2 שיעור זה הגיע ל-13% מכלל מקרי השיתוק מפוליו אצל פעוטות בני 6 חודשים עד שנתיים במהלך שנים אלה. אין זה מפתיע אפוא שעצרו את השימוש בחיסון הדיפתריה בכל מקום שבו חלה התפרצות של מחלת הפוליו.

הנפילה

במהלך שנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20, התנהל מחקר קדחתני למציאת חיסון נגד פוליו שהפכה להיות בתקופה ההיא למחלה משמעותית מאוד בקרב בני המעמד הבינוני. פותחו שני סוגי חיסונים שבהם משתמשים עד היום.
נגיף הפוליו המוּמת או המנוטרל (IPV - Inactivated poliovirus vaccine) היה הראשון שנכנס לשימוש באנגליה ב-1956, אף כי הכנסתו לשימוש שגרתי החלה רק ב-1958. סוג החיסון השני היה במתן טיפות דרך הפה (OPV - Oral poliovirus vaccine). חיסון זה מבוסס על נגיף חי והוא החליף את ה-IPV כחיסון המועדף נגד פוליו באנגליה ב-1962, ואף נותר במעמדו זה עד לשנת 2004 שבה הוחלף בנגיף המומת.
הניסויים המקוריים לבדיקת נגיף הפוליו המומת נערכו בארצות הברית, ב-1954, וכללו מעל ל-600,000 ילדי בית ספר. הם היו תוצאה של 15 שנות השקעה ומאמץ. החיסון היה, כך הכריזו, "בטוח, יעיל ורב-עוצמה", והוא אכן היה יעיל ב-90%-60% מהמקרים במניעת פוליו משתק. גם אם ניקח בחשבון שהחיסון החל בצורה הדרגתית ולא השתמשו בו בקנה מידה גדול עד לשנת 1959, מספר מקרי המוות או השיתוק מפוליו – שאמנם היה אז בירידה בין כה וכה – צנח בצורה מרשימה בשנים הראשונות לאחר שהחלו לתת את החיסון. באנגליה נראה היה שחיסון בנגיף הפוליו המומת, ה-IPV, עשה את רוב העבודה הטובה לפני שהוכנס לשימוש החיסון בנגיף הפוליו החי, ה-OPV, שאמור היה להיות טוב ממנו. היעילות של ה-IPV ניכרת עוד יותר כשלוקחים בחשבון שחיסון ה-IPV שבו משתמשים היום הוא חזק פי כמה וכמה מהחיסון שנדמה שהיה לכאורה "יעיל ורב-עוצמה", שאיתו החלו את קמפיין החיסון לפני 50 שנה. מעבר לכך, מאז כניסתו של חיסון ה-OPV החי ב-1962, שינוי בדרך האבחון של מחלת הפוליו שיבש מעט את התמונה, משום שהוא הוביל ל"נפילה" במספר מקרי הפוליו המדווחים מאז שהחיסון הפך רווח. רוב האנשים (בסביבות 99%) שנדבקים בפוליו לא נעשים חולים או שהם סובלים מתסמינים קלים דמויי שפעת, וכך כלל אינם יודעים שנדבקו בנגיף הפוליו. דבר זה הִקשה מאוד על אבחון הצורה הקלה של מחלת הפוליו אלא אם כן הופיעו התסמינים הקשים יותר של שיתוק. ניתן אם כן להניח ששינוי באבחון מחלת הפוליו יביא לשינוי ניכר במספר מקרי המחלה המדווחים.
ה"צניחה" במספר המקרים תהיה דומה למקרה שבו, למשל, יוציאו את כל האנשים החולים מרשימת המובטלים, מה שיביא ל"צניחה" מיידית במספר המובטלים. לפני שהחלו לחסן נגד פוליו, המחלה אובחנה על ידי בדיקת ההיסטוריה הרפואית של המטופל ובדיקתו על ידי רופא. רק לעתים רחוקות הופנו המטופלים לבדיקות מעבדה. לאחר שהחלו במתן החיסון, הקריטריונים לאבחון הפכו יותר ויותר נוקשים. הדרישה החדשה, שלפיה יש לאתר את נגיף הפוליו בצואה, הובילה לכך שחלק מהמקרים לא אובחנו נכונה. לאחר מכן, ההתעקשות על כך שהשיתוק אמור להימשך לפחות 60 ימים הוציאה מקרים רבים אל מחוץ לטווח האבחון, משום שרק במקרים מעטים מתפתח שיתוק. האבחון גם הפך נוקשה יותר כדי שלא לכלול מחלות שאובחנו בטעות כפוליו לפני התחלת החיסון. ביקורת הוטחה בארגון הבריאות העולמי, שהקריטריונים שלו הלכו והחמירו, ונטען כי מקרים רבים של פוליו אינם מאובחנים.
אולם השאלות המעניינות באמת על חיסון הפוליו החי, OPV, נובעות מהדרך השונה שבה הוא פועל. פקידי משרד הבריאות האנגלי עברו לשימוש ב-OPV בשנת 1962, וטענו כי החיסון הזה יהיה יעיל יותר מהחיסון המכיל את הנגיף המומת, IPV. הם סברו שהחיסון יפעל טוב יותר משום שהוא יופרש מגופם של הילדים שקיבלו חיסון. נגיף הפוליו החי הועבר לאחרים וסייע לחסן אנשים שלא קיבלו את החיסון. במילים אחרות, פקידי משרד הבריאות החליטו לשחרר נגיף פוליו חי שישתולל בצורה חופשית לצד נגיף הפוליו הטבעי, וכך לשמור על רמה גבוהה של חיסוניות באוכלוסייה. מאחר שנגיף ה-OPV הוחלש, הליך זה נחשב לבטוח. ברגע שהתקבל הרישיון לתת את החיסון דרך הפה, הוא החליף את חיסון ה-IPV באנגליה. במקום בהזרקה, ניתן החיסון בטיפות, כשבהתחלה נהגו לטפטף אותן על קוביית סוכר.
אולם השאלה, האם מלכתחילה היה באמת נחוץ חיסון חדש ולכאורה יעיל יותר, נתונה לוויכוח חריף. בשנת 1962 צנח מספר האנשים שסבלו משיתוק כתוצאה מפוליו, ממספר שיא של 7,000 ב-1947 לכמה מאות מקרים בשנה. גם מספר מקרי המוות צנחו בשיעור מדהים. נראה שחיסון ה-IPV פעל היטב בהתמודדות עם מחלה ששיעוריה כבר ירדו במהירות. מדינות אחרות החליטו לא לעבור ל-OPV והמשיכו לתת את הנגיף המומת, וכך הגנו רק על אלה שקיבלו בעצמם את החיסון. אחת הסיבות לכך שהן החליטו לא להחליף חיסון היא משום שהעברת נגיף OPV בקהילה הוא חרב פיפיות. הסיכון בהימצאות נגיפים חיים בחיסונים הוברר רק כמה שנים קודם לכן. המקרה הידוע לשמצה והחמור ביותר היה מוכר בשם "תקרית קאטר". נגיפי הפוליו באצווה אחת של IPV שהוכנה על ידי מעבדות קאטר (Cutter) בקליפורניה לא הומתו כפי שצריך. נגיפים חיים הוזרקו מבלי דעת ל-120,000 בני אדם בשנת 1955, זמן קצר לאחר שהחלו לתת חיסונים נגד פוליו. כתוצאה מכך חלו 260 אנשים בפוליו, כמעט 200 נותרו משותקים ו-10 נפטרו.4
תקרית נוספת הייתה זיהום בנגיף Simian-40. את חיסוני הפוליו (וחיסונים נוספים) מגדלים על תאים מהחי. החיסונים עלולים להידבק בזיהום שלקה בו בעל החיים. הדוגמה המוכרת ביותר למצב זה היא זיהום של חיסוני IPV ו-OPV בנגיף Simian-40 (SV40) מתאי כליה של קוף. סבורים כי בין 30-10 מיליון אמריקנים קיבלו חיסון פוליו שהיה מזוהם בנגיף Simian-40, בין השנים 5.1963-1955 על אף ששני סוגי החיסונים, IPV ו-OPV הזדהמו, הסיכוי לזיהום של חיסון בנגיף טבעי גבוה יותר כשמדובר בחיסון המכיל נגיף חי. למרות העובדה שכל החיסונים שבהם השתמשו באנגליה מאז 1980 היו נקיים מהבעיה, חלק מהחיסונים שבהם השתמשו בין השנים 1980-1962 הכילו את הנגיף Simian-40. 6 הדאגה העיקרית היא שנגיף זה עלול ככל הנראה לגרום לסוגים שונים של סרטן אצל בני אדם.7 לעולם לא נדע כמה מקרי סרטן נגרמו לבני אדם בשל הנגיף הזה, אולם זוהי תזכורת מפכחת לכך שחיסונים עלולים להכיל זיהויים מחוללי מחלות. אמנם ננקטים צעדים כדי להבטיח שהחיסונים לא יכילו נגיפים מוכרים, אולם לא ניתן לנקות נגיפים ומחוללי מחלות אחרים שעדיין איננו מכירים.
בשנת 1962 לא הייתה כל ערובה לכך שהחיסון המכיל נגיף טבעי לא ישתנה, כשהוא עובר ממערכת עיכול אחת לאחרת, ויחזור למצבו ה"נגיפי" שעלול לגרום לשיתוק. וזה בדיוק מה שקרה מדי פעם. הבעיה העיקרית עם החיסון החי "המוחלש" היא שהוא עלול, כפי שמסתבר, לגרום לפוליו שעלול להביא לשיתוק ואפילו למוות, בדיוק באותה דרך שעושה זאת המחלה שאותה הוא מבקש למנוע.
כיום יודעים שקיימות שתי דרכים שבהן חיסון חי "מוחלש" עלול לחולל פוליו. הראשונה היא דרך האנשים שמקבלים את החיסון (או אלה הקרובים אליהם). המחלה נוצרת בדרך כלל בשל מוטציה שעובר הנגיף החי. מניחים שסוג זה של זיהום נעצר ברגע שלא משתמשים עוד בחיסון המכיל נגיף חי. אולם מומחים לחיסון בארצות הברית הופתעו, בשנת 2005, כשגילו מקרה של פוליו כתוצאה מקבלת חיסון אצל תינוק בן 7 חודשים באזור כפרי במינסוטה.8 החיסון שהכיל נגיף חי, שהניחו כי הוא מקור ההדבקה, לא היה בשימוש מאז שנת 2000, מה שהעלה את ההשערה כי חיסון OPV עלול לשרוד בצורה נסתרת באוכלוסיות במשך זמן רב בהרבה מכפי שחשבו בעבר.
הדרך השנייה שבה נוצרת המחלה אינה על ידי קבלת חיסון, אלא במקרה שבו הנגיף מהחיסון משתולל בצורה חופשית. עוד לפני שהחיסון המכיל נגיף חי (OPV) אושר לשימוש, לפני כמעט חצי מאה, חוסר היציבות הגנטי שלו עורר דאגה רבה. הנגיף יכול לעבור מוטציה, להפוך להיות דומה לנגיף הטבעי, להסתובב בקהילה ולחולל מגפת פוליו. לפחות 5 מגפות כאלה התרחשו והביאו ביחד ל-61 מקרי פוליו. לאנשים המשמשים במשך זמן רב נשאים לנגיף משני הסוגים, יש פוטנציאל להדביק מחדש את האוכלוסייה לאחר "הכחדתו" של נגיף הפוליו הטבעי. אנשים בעלי מערכת חיסונית רגישה עלולים להפריש את הנגיפים מחוללי המחלה האלה במשך שנים רבות. בשנת 1995, לדוגמה, העריכו כי תושב אנגליה הפיץ את הנגיף במשך 19 שנים. מאז שנת 2000 התגלו עוד שני תושבים אנגלים המפרישים את הנגיף. בעיה זו גדולה אף יותר במדינות שבהן יש אחוז גבוה של אנשים עם תסמונת הכשל החיסוני (נגיף האיידס), משום שיש להם סיכוי גבוה יותר ללקות בשיתוק או למות לאחר קבלת חיסון OPV, וקיימת סבירות גבוהה יותר שהם יהיו נשאים של הנגיף לטווח ארוך.9
בעיה נוספת הקיימת בחיסון החי (OPV) היא הקשר בינו לבין ההפרעה החיסונית הנדירה הנקראת תסמונת גיאן-בארֶה (Guillain-Barré syndrome - GBS) הגורמת לשיתוק הזרועות או הרגליים ובמקרים חמורים אפילו לשיתוק כמעט מלא. רוב האנשים מחלימים לחלוטין מהמחלה. "התפרצויות" של התסמונת התרחשו בכמה מדינות לאחר קמפיינים גדולים למען חיסון ה-OPV.12-10 מאחר שהתסמינים של תסמונת גיאן-בארה כה דומים לאלה של הפוליו, הרופאים עלולים להתקשות להבחין בין המחלות.
אולם כשבודדו את זן נגיף הפוליו שבחיסון מהצואה ומהמוח של אנשים שאובחנו כסובלים מתסמונת גיאן-בארה, התקבלו הוכחות חותכות למדי לכך שאכן החיסון הוא שגורם לתסמונת זו.14,13

*     *     *

אם נותנים לרשויות הבריאות ליהנות מהספק, אפשר אולי להגן על החלטתם להכניס את החיסון לשימוש בשנת 1962, אולם אי אפשר להתייחס באופן זה להחלטה להמתין עד לשנת 2004, כדי לחזור להשתמש בחיסון המכיל נגיף מומת (IPV). בשנות ה-70 של המאה ה-20 כבר הכירו היטב את המוטציה הנדירה אך הקטלנית של ה-OPV. נורבגיה עברה מ-IPV ל-OPV, וכך עשתה גם אנגליה ב-1966. אולם הנורבגים חזרו לחיסון ה-IPV, 12 שנים לאחר מכן, בגלל הסיכון לשיתוק בעקבות החיסון.15 החל משנת 1970, גרם חיסון ה-OPV באנגליה ליותר מקרי שיתוק מאשר המחלה עצמה.16 יתרה מזו, בשנות ה-80 למשל, שוודיה, פינלנד, איסלנד והולנד הצליחו למגר את הפוליו רק על ידי חיסון IPV המכיל נגיף מומת. אולם למרות בקשות חוזרות ונשנות מרופאים, לעבור מחיסון OPV ל-IPV, התעקשו פקידי משרד הבריאות להמשיך להשתמש ב-OPV בטענה שהוא יעיל יותר. בשנת 1990 נטען במאמר שהופיע בכתב העת הרפואי Lancet, כי "נראה שאי אפשר לעמוד נגד הטיעונים למעבר לחיסון IPV."17 למעשה, במאמר מערכת באותו כתב עת צידדו כותבי המאמר בהכנסת חיסון IPV לתוכנית החיסונים באנגליה כבר בשנת 18.1984 למרות זאת, רק שנים לאחר מכן, ב-1996, החל משרד הבריאות לומר באופן רשמי לרופאים, כי "לא ניתן להתעלם מהאפשרות לקיומו של סיכון קטן ביותר ללקות בפוליו (poliomyelitis) בעקבות חיסון OPV, אולם אין זה מספיק כדי לחייב שינוי במדיניות החיסון."19
היינו רוצים להאמין שפקידי משרד הבריאות דבקו בהחלטתם בשל סיבות רפואיות. אולם ידוע לנו מהעבר ששמירה על עירנות, ניטור הסיכונים הקשורים לחיסון נגד פוליו ונקיטת צעדים מתאימים כדי להבטיח את שלום האוכלוסייה אינם הצד החזק של המדינה. נראה ש-42 שנות ההמתנה קשורות לדברים אחרים.
בשנת 2000 חיסון הפוליו (OPV) של חברת אוונס/מדווה, שיוּצר מדם עגלים באנגליה בין השנים 2000-1985, הוּרד מהמדפים מפאת החשש לזיהום אפשרי בווריאנט של נגיף CJD (מחלת הפרה המשוגעת, מחלת יעקוב-קרויצפלד).21,20 המשיכו לייצר את החיסון מדם עגלים לאורך שנות ה-90, בניגוד להנחיות האיחוד האירופי, אף על פי שכבר ידעו על וריאנט CJD משנות ה-22.80 למרבה המזל, לא דווח עד היום על אף מקרה של וריאנט CJD שהועבר בחיסון. על אף שהממשלה תיארה את הסיכון שטמון בחיסון "כזעום לאין שיעור", במהלך קלאסי של אחיזת עיניים היא הורתה לכל הרופאים לא להשתמש עוד בחיסונים שברשותם.23 ידוע כי 60,000 ילדים ומבוגרים קיבלו חיסון פוליו שהכיל דם מתורם אנגלי שפיתח מאוחר יותר את וריאנט CJD.24
רק בינואר של שנת 2002 החליטה הוועדה המשותפת לחיסונים וחיסוניות, הגוף המייעץ לממשלת אנגליה בענייני חיסון, כי "המעבר מ-OPV ל-IPV בחיסון הראשוני צריך להיעשות בהקדם האפשרי."25 מעבר זה נעשה בתיאום זמנים עם הצהרת ארגון הבריאות העולמי על כך שאירופה חופשייה מנגיף הפוליו הטבעי. אנגליה חזרה לבסוף לחיסון IPV בספטמבר 2004, כחלק מ"החיסון המחומש" (בארץ משתמשים באינפנריקס IPV Hib, לעומת הפדיאסל המשמש באנגליה), הרבה אחרי רוב המדינות המערביות.
עד היום רופאים והורים אינם יודעים שהחיסון ההמוני של ילדים, בין השנים 2004-1962, בחיסון OPV הזול יותר, לא היה סיפור הצלחה כה גדול כפי שטענו אלא טעות מסוכנת בשיפוט, שלא זו בלבד שלא תרמה לירידה בשיעור הפוליו אלא אף גרמה לעשרות ילדים להיות משותקים.

פרק 8: מתי הפוליו אינו באמת פוליו? ארגון הבריאות העולמי

תשובה: כשארגון הבריאות העולמי (WHO - World Health Organization) מנסה להכחיד אותה.
פרק זה סוטה מעט מנושא החקירה המרכזי של ספר זה ועוסק במאמציו של ארגון הבריאות העולמי להכחיד את מחלת הפוליו. ייתכן שיהיו קוראים שירצו לחזור לעניין המרכזי וידלגו לפרק הבא, אולם החלטתי להכניס לכאן את הנושא הזה משום שהוא מהווה דוגמה טובה לכך שאפילו ארגון מסוג זה פונה לספּינים כדי להגן על המעמד המכובד שאליו הגיע החיסון ההמוני. למען מטרות ראויות ובניסיון להציג את החיסונים כמועילים ללא עוררין, נהפכו ההתפתלויות והעיוותים למאולצים כל כך, עד כי קשה להבחין באמת.
ארגון הבריאות העולמי הכריז כי אירופה נקייה מפוליו ביוני 2002. המקרה האחרון של פוליו טבעי באירופה התרחש ב-1998, כשפעוט טורקי בן שנתיים לקה בשיתוק מהמחלה. אנגליה הייתה למעשה "נקייה מפוליו" במשך זמן ארוך הרבה יותר.
אולם כשאתם קוראים את הנתונים האלה, עליכם להתרגל לעובדה שפירוש הדברים אינו בדיוק מה שחשבתם. כשאומרים "נקי מפוליו" מתכוונים לנגיף הטבעי. אנשים עדיין יכולים להפוך משותקים כתוצאה מהנגיף החי הנמצא בחיסון הפוליו, גם אם הם חיים באזור "נקי מפוליו".
יש דבר נוסף שכדאי להתרגל אליו. פוליו הוא אחד מהגורמים הרבים לשיתוק רפה חד (Acute flaccid paralysis - AFP). קיימות מחלות נוספות הגורמות לשיתוק רפה של הזרוע או הרגל האופייניות ל-AFP. כשפוליו הייתה מחלה נפוצה, היא הייתה אחת הסיבות השכיחות ביותר ל-AFP. במאמציו למגר את הפוליו, פיתח ארגון הבריאות העולמי קווים מנחים נוקשים לאבחון פוליו.1 הוא לא רצה שרופאים יאבחנו אדם כלוקה בפוליו אלא אם כן הוא בטוח מעל לכל ספק שהאדם אכן לוקה במחלה זו. כיום קשה הרבה יותר להגיע לאבחנה של פוליו מכפי שהיה לפני 50 שנה. אם המטופל אינו עומד בקריטריונים הנוקשים האלה, יש למצוא אבחנה אחרת. בימינו, לאנשים שלא עומדים בקריטריונים, יש סיכוי רב יותר להיות מאובחנים כלוקים בתסמונת גיאן-בארה (Guillain-Barré syndrome) שהזכרנו בפרק הקודם, מחלה הגורמת לתסמינים הדומים להפליא לאלה של הפוליו. היו גם כאלה שהעלו את ההשערה שפרנקלין רוזוולט – הנשיא האמריקני שניהל את המדינה כחולה פוליו מתוך כיסא גלגלים, סבל למעשה מתסמונת גיאן-בארה.2
אף על פי שתסמונת גיאן-בארה לא נחשבת למחלה מידבקת, "התפרצויות" של התסמונת התרחשו במדינות שונות לאחר שהתנהלו בהן מסעות תעמולה למען החיסון ההמוני נגד פוליו.5-3 במרכז ובדרום אמריקה ירד מספר מקרי הפוליו בצורה מרשימה מ-930 מקרים בשנה ל-6 מקרים בלבד, בין השנים 1991-1986. אולם במידה מרשימה לא פחות מספר מקרי ה-AFP (שיתוק רפה חד), כולל מקרים רבים של חולים בתסמונת גיאן-בארה, יותר מאשר הוכפל ועלה מ-1,000 ליותר מ-2,000 בשנה במהלך אותה תקופה.6 מגמה דומה הסתמנה בתקופה מאוחרת יותר בהודו.7 האם יכול להיות, כפי שנטען, ש"התפרצויות" תסמונת גיאן-בארה שהופיעו לאחר מסעות התעמולה למען החיסון נגד פוליו, היו תופעות לוואי של חיסון הפוליו או שהיו למעשה מחלת פוליו או זיהום מהנגיף החי הנמצא בחיסון?
הסינים נתקלו בקושי רב יותר בשל ההגדרה המחודשת שלהם ל"פוליו" ו-AFP. החיסון המכיל נגיף חי הוכנס לשימוש בסין ב-1971. בעקבות זאת החל מספר מקרי הפוליו לרדת בהדרגה. אולם מספר האנשים שאובחנו כלוקים בתסמונת גיאן-בארה עלה פי עשרה. בהומור לא מכוון, הוצע לקרוא למחלה בשם "תסמונת השיתוק הסיני" (Chinese Paralytic Syndrome - CPS).8 במדינות אחרות באמריקה הלטינית ובדרום אסיה, תיארו רופאים נוספים מחלה דומה, עם תסמינים הדומים להפליא לאלה של פוליו, אך מבלי שאוּתר נגיף הפוליו.9 שני רופאים סינים הגיבו במכתב שפורסם בכתב העת הרפואי Lancet, וטענו כי "תסמונת השיתוק הסיני" אינה דבר חדש והיא למעשה – מחלת פוליו. "התצפיות האפידמיולוגיות מצביעות בבירור על כך שנגיף הפוליו הוא הגורם למקרים של תסמונת גיאן-בארה."10 הם חשו שמקרי פוליו מאובחנים בטעות כתסמונת השיתוק הסיני או תסמונת גיאן-בארה.
האם ארגון הבריאות העולמי מגלה התלהבות מוגזמת בניסיונו לסלק מהעולם את מחלת הפוליו? היו ניסיונות למגר 7 מחלות מהעולם – תולעת הקרס (כרץ), קדחת צהובה, פטלת, מלריה, אבעבועות שחורות, דרקונקוליאסיס ("מחלת התולעת הגינאנית") ופוליו. נסיון החיסול של ארבע המחלות הראשונות נחל מפלה מוחלטת, וההצלחה המפורסמת היחידה עד כה הייתה במיגור האבעבועות השחורות.
מסע התעמולה להכחדת הפוליו מהעולם הפך כעת למסע התעמולה הבין-לאומי הגדול בהיסטוריה. כ-10 מיליוני אנשים היו מעורבים במאמצי חיסול המחלה, בעלות של 4 מיליארד דולר, אולם כעת הגיע המאמץ לשלב קשה.
בשנת 1988 קבע ארגון הבריאות העולמי לעצמו מטרה לחסל את הפוליו מהעולם עד לסוף שנת 2000. מאז הזיזו את תאריך היעד פעמים רבות. בסוף שנת 2003 נקבע תאריך היעד לסוף 2006, עד אז ייעלם הפוליו מ-6 המדינות הנותרות שבהן המחלה עוד הייתה קיימת, במחשבה להכריז על עולם "נקי מפוליו" עד לתום 2008. לקראת סוף 2006, כתאריך היעד האחרון שלא הושג בבירור, הבטיח ברוס איילוורד, אחד מיוזמי תוכנית הפוליו העולמית של ארגון הבריאות העולמי: "לא ניכנס לעשור הבא עם פוליו!" וניבא הכחדה של המחלה עד 11.2010

המציאות

בסוף שנת 2003, 6 המדינות שבהן הייתה קיימת מחלת הפוליו הטבעית היו ניגריה, הודו, פקיסטן, ניז'ר, אפגניסטן ומצרים. מעל ל-90% מהמקרים קרו בניגריה, הודו ופקיסטן. מספר המקרים הגדול בהודו ופקיסטן היה מאכזב במיוחד, משום ש-90% מהילדים ההודים מתחת לגיל 5 קיבלו לפחות 4 מנות של חיסון פוליו חי (OPV), כשאחוז הילדים המחוסנים בפקיסטן היה 87%. למעשה כל המקרים שמאובחנים כיום בהודו הם בקרב ילדים שקיבלו 4 מנות או יותר של חיסון, כשכמעט מחצית מהם קיבלו 10 מנות.12 למרות זאת, מקרים רבים של פוליו בהודו מאובחנים בטעות כמחלות אחרות ולכן לא נכללים בנתונים הרשמיים של ארגון הבריאות העולמי.13
תהליך ההכחדה סבל מנסיגה רצינית כשהמחלה שבה והתגלתה ב-13 מדינות שהיו נקיות מפוליו.14 באפריל 2006 התגלו מקרי פוליו מוכחים בעוד 8 מדינות. היו דיווחים על מקרים ב-16 מדינות בסך הכול במהלך 2005, אף שברוב המקרים יובאה מחלת הפוליו מארצות אחרות. בשנת 2005 היו התפרצויות גדולות בשתי מדינות (אינדונזיה ותימן) שהיו נקיות מפוליו במשך 10 שנים.15
המאמץ למגר את הפוליו היה עצום בהרבה מדינות מתפתחות שבהן קיבלו ילדים לפני גיל בית ספר 15-10 מנות חיסון עם כיסוי של קרוב ל-100%, כדי להיפטר מהנגיף.16 אולם נראה שחיסון OPV (החי) פחות יעיל במדינות מתפתחות בהשוואה למדינות מפותחות. המלחמה למיגור הפוליו הופכת להיות נמרצת יותר, כשעוד ועוד ילדים מקבלים מינון גדול יותר של חיסון, עד כי ההורים חשים אי-אמון כלפי הרשויות ומפקפקים ביעילות החיסון.17 בשנת 1997 חוסנו ביום אחד 134 מיליון ילדים הודים, בשעה שאינדונזיה הגיבה לשיבת הפוליו לאחר 10 שנים במתן חיסון ליותר מ-5 מיליון ילדים ביום אחד בשנת 2005. מדינות אחרות השיקו פעולות חיסון המוניות משלהן. אף על פי שהושקעו כל כך הרבה משאבים, התרחשו התפרצויות פוליו באוכלוסיות שבהן היה כיסוי חיסוני של 18.100%
בשנת 2008 היה המספר הכולל של מקרי הפוליו בעולם שאבחנתם אושרה 1,660, מעל ל-300 מקרים יותר מאשר בשנה הקודמת. ארגון הבריאות העולמי מעריך שמספר המקרים הנגרמים על ידי הנגיף החי שבחיסון (OPV) נע בין 500-250, אולם יש סיכוי סביר שהמספר גבוה יותר.
מאז שנת 2003, המספרים עולים בהתמדה, בעיקר בגלל ההתפרצות בניגריה שנוצרה בגלל חשש לתת חיסון לילדים בשל אי-אמון בבטיחות החיסון. חששות דומים צפו מחדש ב-2007 בפקיסטן, שבה הוריהם של 24,000 ילדים סירבו לחסן את התינוקות שלהם, משום שהיו שמועות על כך שהחיסונים הם מזימה אמריקנית לעקר את הילדים המוסלמים.19 כיום שוקלים להפוך את החיסון לחובה. בנמיביה לפחות 34 בני אדם פיתחו פוליו ב-2006, 7 מהם נפטרו. זאת לאחר 10 שנים שבהם לא היו חולי פוליו במדינה.20 ניצחון קטן הושג כשמצרים עברה שנה ראשונה ללא אף מקרה פוליו במהלך 2005. כמו כן, המספר הכולל של המדינות שבהן מחלת הפוליו "מסתובבת" באוכלוסייה – בניגוד למקרים מיובאים – יורד בהתמדה. אולם ב-2008, 6 מדינות שהיו נקיות מפוליו לפני כן, החלו לסבול מהדבקות מתמשכות במחלה: אנגולה, צ'אד, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, אתיופיה, ניז'ר וסודן.22
שאלה נוספת היא מה צריך לעשות לאחר שהעולם יהיה "נקי מפוליו" – מהנגיף הטבעי – אם אכן נצליח להגיע להישג זה. בשנת 2004, הזהיר ארגון הבריאות העולמי כי "הסיכון הפוטנציאלי של זיהום בנגיף חי מהחיסון שעבר מוטציה עלה בצורה דרמטית בשנים האחרונות."21
המומחים תוהים כעת מה יהיה עליהם לעשות אם הפוליו הטבעי יימחק סוף סוף מהמפה. האפשרויות הן: 1) לעצור את כל חיסוני הפוליו; 2) להמשיך בדרך שבה פועלים כיום, כשחלק מהמדינות משתמשות בחיסון חי OPV ואחרות ב-IPV; 3) להעביר את כל המדינות לשימוש ב-IPV; 4) להפסיק את מתן חיסון ה-OPV במדינות המשתמשות גם ב-IPV.
נראה שהפתרון האידיאלי הוא להעביר את כל המדינות לחיסון המכיל נגיף מוּמת. אולם במדינות רבות אין אפשרות כלכלית לעשות זאת. חיסון ה-IPV עם הנגיף המומת יקר יותר וניתן בהזרקה במקום בטיפות, מה שהופך את מתן החיסון לקשה יותר.
ארגון הבריאות העולמי בחר בפשרה שמציעה האפשרות הרביעית – להפסיק את כל החיסונים בנגיף חי מיד לאחר שיוכח שהמחלה חוסלה, אולם לאפשר למדינות שרוצות בכך (ויש להן משאבים – כספיים ולוגיסטיים), להמשיך בחיסון ה"מנוטרל" הבטוח יותר, בעוד שהסיכון להדבקה בנגיף מהחיסון שעבר מוטציה עדיין קיימת.
בינתיים חלף לו עוד מועד יעד שקבע ארגון הבריאות העולמי למיגור המחלה – ללא הצלחה. יותר ויותר מתקבלת התמונה שמחלת הפוליו לא עומדת לחלוף מהעולם – לעולם.

נספח א': מדריך חיסונים תמציתי להורים - פוליו

הסיכון להידבק בפוליו כיום באנגליה, כמו גם בישראל, הוא קטן מאוד (אחד לכמה מיליונים) והסיכון אמור עוד להצטמצם לאור החלפת חיסון ה-OPV החי בחיסון IPV המכיל נגיף מומת. הסיכון להידבק בפוליו כתוצאה מנסיעה למדינות מתפתחות הוא עדיין נמוך מאוד. כבר ב-1980 הסיכון של מטייל להידבק בפוליו בעת ביקור במדינה שבה עדיין קיים פוליו היה נמוך מ-1 ל-100,000, ואפילו אז רק 1 מכל 3 מיליון מטיילים למדינות שיש בהן פוליו הפך להיות משותק. הסיכון כיום הוא בבירור קטן עוד יותר.
אם כך, נראה שבאופן אישי אין טעם רב בהתחסנות כנגד פוליו משום שהסיכוי להידבק במחלה זו קטן מאוד. כיום, לאחר המעבר לחיסון בטוח יותר המכיל נגיף מומת (מעבר שהיה צריך להתבצע מזמן), יש היגיון בהמשך מתן החיסון בכמה השנים הבאות, מהסיבות הבאות: א) חיסון ה-IPV בטוח מאוד לשימוש. ב) הסיכון להידבק בפוליו עלול להיות גבוה יותר ככל שהמאמץ להכחדת המחלה נתקל בקשיים. ג) קיימים סיכונים קטנים אך בלתי ידועים להתפרצות של נגיף הפוליו מהחיסון. ד) תהיה זו תמיכה במטרה העולמית של מחיקת מחלת הפוליו.

בעיצומה של בהלת הפוליו בקיץ 2013, נחלצה ד"ר קרן לנדסמן, רופאה מתמחה בבריאות הציבור, לעזרת הציבור במענה על שאלות שהצטברו בנושא הפוליו וההחלטה לחסן את ילדי הדרום בחיסון חי-מוחלש. להלן התייחסותנו לדבריה של ד"ר לנדסמן.

ד"ר לנדסמן: "בשיעור של אחד למליון או אחד ל-2.5 מליון (תלוי בסוג החיסון) הוא עלול לגרום לשיתוק של פוליו".

ד"ר קרן לנדסמן משאירה את הקורא עם תובנה שאחד מכל 2.5 מיליון מחוסנים בחיסון האוראלי עלול להישאר עם שיתוק פוליו.

הספרות הגיעה למסקנה לפיה צפוי "בערך מקרה אחד של שיתוק פוליו לכל 750,000 מנות החיסון האוראלי [המוחלש] עבור מנת החיסון הראשונה". כמה מנות חיסון מוחלש צריך? יותר ממנה אחת. במאמר הבא מספרים שדרושות 4-5 מנות חיסון מוחלש ובצפון הודו הגיעו ל 19 מנות עד שהצליחו להשתלט על ההתפשטות שם. אם כך, הסיכון לשיתוק מהחיסון המוחלש גבוה הרבה יותר מ 1 ל 750,000 מתחסנים – בוודאי רחוק מאד מ 2.5 מיליון. לזכות החיסון המשמש כעת במבצע שתי טיפות העובדה שהוא אינו מכיל את זן מספר 2 שהיה בחיסון זה עד לאחרונה, הזן העיקרי האחראי לשיתוק פוליו כתוצאה מחיסון מוחלש, כך שאפשר להפחית את הסיכון, אולם בכל מקרה השכיחות תהיה בסדרי גודל של מאות אלפים, לא מיליונים. 

ד"ר לנדסמן מציינת שמתן חיסון מוחלש למי שחוסן בחיסון המומת קודם לכן מבטיח שהוא לא יחלה כתוצאה מהחיסון המוחלש – כך גילו בארץ ובעולם כולו. לא מצאנו עדויות לזה ולמיטב ידיעתנו אנו המדינה המערבית המחוסנת היטב בחיסון המומת הראשונה שבה נעשה מבצע חיסון במתאר זה. אודה לד"ר לנדסמן באם תפנה אותנו למקורות המראים אחרת. יחד עם זאת, אנו מכירים לפחות מקרה אחד שבו חוסנו דרך שיגרה גם בחיסון המומת וגם בחיסון המוחלש ובכל זאת הייתה התפרצות פוליו שפגעה ב 15 ילדים – מהם תשעה קיבלו שלוש מנות חיסון מוחלש לפני כן ולבסוף חלו. זה קרה בישראל בשנת 1988. האם תרחיש כזה לא יכול לחזור על עצמו עכשיו שמחסנים בשני החיסונים? אולי. נוסף על כך, המאמר הנ"ל וגם מאמרים רבים נוספים, כמו המאמר הזה, העוסקים בשאלת מיגור הפוליו מהעולם, משקפים את ההתחבטות הסבוכה המעסיקה את המומחים ברמה העולמית: איך ניתן יהיה למגר את הפוליו כאשר החיסון המומת לא מונע התפשטות הנגיף מחד, בזמן שהחיסון המוחלש מפיץ אותו בעצמו וגורם לתחלואה בפוליו מאידך. החוקרים מסבירים, למשל, שמודלים מתמטיים מלמדים ש "בסבירות של 65%-90% תהיינה לפחות התפרצות פוליו אחת כתוצאה מהחיסון המוחלש – שנה לאחר שיפסיקו להשתמש בו לחלוטין". החוקרים משתפים אותנו במסקנה הבאה: "ההיערכות לתקופה שלאחר מיגור הפוליו מודרכת עתה על ידי ההכרה שגם לאחר מיגור כל זני הפוליו הטבעיים, פוליו משתק ימשיך עד להפסקת השימוש בחיסונים המוחלשים". תהיינה ההתפתחויות אשר תהיינה, דבר אחד בטוח: הביטחון המופגן של ד"ר לנדסמן (ושל דוברי משרד הבריאות) שמתאר מצב לפיו חיסון משולב (מומת + מוחלש) נבדק בכל העולם ונמצא שבדרך זו "מונעים לחלוטין את תופעת הלוואי של השיתוק" – מופרז ואיננו מבוסס.

בנוסף, הואיל ואנו יודעים שלא כל המחוסנים מפתחים נוגדנים ברמה מספקת, ישנם לפחות כמה ילדים שחוסנו בחיסון המומת אך הוא לא יגן עליהם. מה איתם? כמו כן, הסיכון להדבקת אוכלוסיות חלשות אליהם יועבר החיסון המוחלש עדיין קיים. הם לא מוגנים נגד פוליו, חלקם בעלי מערכת חיסונית חלשה (או מתפתחת) ונתונים לסיכון מוגבר לתחלואה כתוצאה מהחיסון המוחלש של חבריהם.

המאמר הנ"ל סוקר את האתגרים העומדים בפני מיגור הפוליו, ומסביר לנו ש "החיסון החי-מוחלש עשוי במקרים נדירים להתפתח ולרכוש את רמת ההדבקה ורמת הפגיעה כמו הוירוס הטבעי ויכול להסתיים בהתפרצויות גדולות של פוליו כתוצאה מחיסון". "התפרצויות גדולות" הם כותבים?

ד"ר לנדסמן מזכירה לנו ש "וירוס הפוליו עצמו גורם לשיתוק באחד ל 1000 ילדים". כאן יש לזכור שמדובר באלף ילדים שנחשפו לנגיף בלבד – לא כלל הילדים באוכלוסייה. נתחיל מזה שכבר למעלה מ 1,000 ילדים נחשפו לנגיף בהתפרצות הנוכחית, לפי סקרי הצואה שערך משרד הבריאות והצהרותיו בתקשורת. הדגימות נלקחו באמצע יולי והוירוס ממשיך להתפשט (הרי עכשיו מנסים לבלום את התפשטותו באמצעות החיסון המוחלש), כלומר, יש לנו ככל הנראה כמה אלפי ילדים שנחשפו לוירוס הטבעי וילד משותק אחד – אין. יתרה מזו, לפני שיהיה לנו ילד משותק, שזה 1 ל 1,000, יהיו לנו כמה וכמה ילדים עם תסמיני מחלה קלה, שזה בערך 40 עד 80 ילדים לכל 1000, שלא יישארו עם שיתוק. אפילו חולה אחד עם תסמיני מחלה לא "זכינו" לראות. אתם מבינים כמה רחוקים אנחנו מילד אחד שישותק כתוצאה מהוירוס הטבעי? רחוקים מאד. תבוא ד"ר לנדסמן ותאמר שהחיסונים מגנים על הילדים ולכן מדובר ב 1 לכל 1000 ילדים שאינם מחוסנים – או אז אנחנו רחוקים פי מאה מהמרחק הגדול הקודם – על כל 1000 ילדים שלא מחוסנים יש לנו קרוב ל 100,000 מחוסנים היום, אחרי השלב הראשון של המבצע בו כולם השלימו חיסון מומת. אז הוירוס הטבעי צריך להתפשט ולהגיע ללמעלה מ 100,000 ילדים כדי לפגוש 1000 בלתי מחוסנים כדי שאולי אחד מהם ישותק...

מנגד, ד"ר לנדסמן תומכת בהפצת וירוס חי-מוחלש באמצעות מאות אלפי סוכנים (ילדים) שיחוסנו ויפיצו וירוסים חיים מוחלשים לאוכלוסייה חלשה שאינה יכולה להתמודד איתם. בסוף נגיע לאותו אחד מהרבה-פחות-מ-750,000 שישותק כתוצאה מהחיסון. או שלא. אבל תודו שזה ניסוי מרתק בבריאות הציבור.

ומה הסיכוי שהוירוס יעלם מעצמו כלעומת שהגיע ללא מבצע שתי טיפות? במאמר הנ"ל מספרים לנו שמתוך 137 התפרצויות פוליו שנרשמו ב 25 מדינות אפריקה בין השנים 2003 עד 2010, מרביתם כללו מקרה אחד של פוליו (וזה במדינות בלתי מחוסנת כמו ישראל וללא תנאי סניטציה והגיינה כמו ישראל). המקרים הבודדים "הגדולים" האחרים היו בני עשרות או מאות בלבד של מקרי פוליו. בלבד. שוב, במדינות אפריקה... איך זה לא התפשט ופגע במיליונים? לא יודע, אבל אפילו שם זה לא קרה. כותבי המסמך מעריכים ששונות זו ניתנת להסבר הבא: "מרבית מקרי ייבוא וירוס הפוליו [ממדינות אחרות] מסתיימות בהדבקה מוגבלת ונעלמות עוד בטרם יאותרו ע"י מערכות הניטור". אתם מבינים? הדבקה מוגבלת והווירוס יעלם מעצמו. באפריקה. אז מדוע לא בישראל? כבר לא נוכל לדעת, כי אנחנו עכשיו נתונים בניסוי אחר...

ד"ר לנדסמן מסבירה לנו איך הפרשות החיסון המוחלש מהמחוסנים חושף את הקרובים אליו לוירוס המוחלש וככה מחסן גם אותם. עכשיו אני קצת מבולבל, כי ההנחיות לציבור היו לשמור על היגיינה, במיוחד עם חיתולים ואחרי ביקור בשירותים (בחוזר מנכ"ל של משרד הבריאות כתוב לשטוף ידיים במשך 20 שניות). וזה כדי לא להידבק בוירוס הטבעי. אז אם אני שוטף טוב טוב ידיים (מבטיח 20 שניות) ולא נדבק בוירוס הטבעי (איזה מזל!), יוצא שאני גם לא נדבק בוירוס המוחלש מהחיסון ולא מתחסן – התפספסה כל התכנית! או שאולי הכוונה שעכשיו, עם שחרור הוירוס המוחלש לכלל הציבור, נפסיק לשטוף ידיים, כדי לאפשר לוירוס הזה לחסן אותנו. אבל רק לוירוס הזה! אם יבוא הוירוס הטבעי – נגרש אותו! פרדוקס. ממתין להנחיות החדשות האלו בכסיסת ציפורניים (מאצבעות ידי השטופות היטב...בינתיים).

עכשיו, נתייחס לעשרת התשובות של ד"ר לנדסמן לשאלות שהצטברו:

1. לא נערכו ניסויי בטיחות על החיסון שעומדים לתת. זה כמובן כן נכון. ד"ר לנדסמן מפנה למחקר יעילות (לא בטיחות) שנעשה על חיסון של יצרן אחר – לא החיסון שנרכש על ידי מדינת ישראל. למרות שלא בדק בטיחות, בכל זאת דיווח על 2.3% תופעות לוואי חמורות מכל מי שקיבל חיסון מוחלש, בהם מקרה מוות אחד (שסווג כמוות בעריסה). החוקרים החליטו שמקרים אלו לא קשורים לחיסון. איך ידעו? לא נדע. החליטו. מעבר לכך, גם החיסון המוחלש ה "ישן", שניתן משנות החמישים, מעולם לא עבר מחקרי בטיחות ראויים, אבל מה, הוא צבר קילומטרז' גדול אז אומרים לנו: אתם רואים – ניסינו ולא קרה אסון גדול! המממ... האמת שקרה אסון גדול, גילינו שהוא יכול לשתק בעצמו, זאת בנוסף לתופעות לוואי אחרות שלא פופולארי היום לדבר עליהם, ראינו איך הוא תרם לתחלואה גוברת של פוליו בשנים הראשונות, להעברת וירוסים מסוכנים אחרים לבני האדם, ובעיקר – היינו שפני ניסיון על חיסון שלא נבדק לבטיחות באמות מידה מדעיות מקובלות של מבחן אקראי, כפול-סמיות ומבוקר בו קבוצת בקרה מקבלת פלסבו נקי על מנת שנדע עד כמה החיסון בטוח בהשוואה לאי-קבלת חיסון (זה בסדר, ככה זה עם כל החיסונים, ככה מקובל).

2. לא נערכו ניסויים קלינים רחבי היקף על החיסון שעומדים לתת. כאן מפנה (שוב) למחקר על החיסון ההודי מהסעיף הקודם, שזה (עדין) לא החיסון הניתן עכשיו בישראל. לא רלוונטי. מחקר נוסף אליו מפנה ד"ר לנדסמן, לא זו בלבד שלא בדק את החיסון המוחלש הניתן בישראל בין שלל החיסונים שכן בדק, הוא כלל לא תוכנן לבדוק חיסונים מוחלשים, אלא אסטרטגיה של מתן חיסונים מומתים לאוכלוסיה שחיסוני השגרה שלהם הם חיסונים מוחלשים – מיתאר שכלל לא מתאים למה שקיים בישראל. המחקר בדק האם מתן חיסונים מומתים לאוכלוסייה זו, יוכל לשמש כאסטרטגיה יעילה להפסקת השימוש בחיסונים המוחלשים לאחר מיגור הפוליו (זוכרים את התחבטות המומחים איך מסיימים את מיגור הפוליו?). לא רלוונטי אפילו ברמז. המחקר השלישי אליו מפנה ד"ר לנדסמן אינו מחקר קליני ובדק את תפקיד החיסונים המוחלשים במציאות של תחלואה עולה בפוליו באפגניסטן ופקיסטן – ממש לא המיתאר המתאים לישראל. יתרה מזו, כל הילדים הנסקרים קיבלו חיסון "ישן" – המכיל את שלושת זני הפוליו, כחלק משגרת החיסונים, ובנוסף לזה גם חיסונים אחרים במבצעי חיסונים מזדמנים, אבל הם לא ידעו איזה חיסון נוסף הם קיבלו כחלק ממבצעי חיסונים אלו – זה יכל להיות חיסון המכיל זן אחד, שני זנים או שלושה זנים. קל וחומר שהם לא ידעו לומר מי היצרן של החיסונים השונים. הם העריכו מי קיבל מה לפי הערכה סטטיסטית והתאמה למבצעי החיסונים השונים שהיו במדינה. האם ניתן שם החיסון הניתן עכשיו בישראל? לא נדע. ומה תפקידו יחסית לחיסונים האחרים שניתנו שם? לא נדע. ומה השפעתם של מבצעי חיסונים עם נגיפים מוחלשים באוכלוסייה המקבלת דרך שגרה חיסונים מומתים? לא נדע. לא רלוונטי בכלל אפילו ברמז עבה. עכשיו מפנה אותנו ד"ר לנדסמן לרשימת מחקרים "בדרך", שטרם פורסמו. לא נטרח להיכנס אליהם בעת הזו, נמתין לפרסומם, אבל ניכר שהם גם כן נערכים במדינות בלתי מפותחות עם מגוון חיסונים מוחלשים. עכשיו אני יותר בטוח מקודם – אין מחקרים קליניים על החיסון שמדינת ישראל רכשה ונותנת עכשיו לכלל הילדים. עכשיו אני גם יותר מודאג מקודם: יותר מהיעדר המחקר מאשר מה שאולי נמצא בו. איך לא נמצא המחקר הקליני, שאמור היה להיות מפורסם בכתב עת מקצועי פומבי, אותו ביצע יצרן החיסון GSK, שעל סמך תוצאותיו הוא היה אמור לקבל אישור שיווק לחיסון? האם החיסון אושר ללא מחקר? לא סביר. אז היכן המחקר הנעלם?

3. ילדי ישראל יהיו הראשונים לקבל בהיקף כזה את החיסון החי מוחלש. ד"ר לנדסמן מפנה לסעיף הקודם. מביך. ילדי ישראל יהיו הראשונים לקבל את החיסון החי-מוחלש תוצרת GSK המכיל שני זנים של פוליו בלבד, שעד היום לא זכינו לראות שום מסמך מאת היצרן עליו.

4. חברת GSK היא חברה מושחתת עם עבר מפוקפק ואי אפשר לקנות מהם כלום. ד"ר לנדסמן לא מתמודדת עם טענה זו ופוטרת בטענה שלא משנה ממי קונים – "מישהו היה מעלה את טענת ה 'אי אפשר לסמוך עליהם'.". אולי באמת אי אפשר? לשתי יצרניות החיסונים הגדולות בעולם, GSK ו Merck, עבר מפוקפק מתועד היטב בראיות משפטיות. שנניח שהיצרניות הקטנות יותר שוחרות בריאות? אני לא הייתי מהמר את כספי על זה. מכל מקום, הפתרון הוא לדרוש מיצרני התרופות לעמוד בסטנדרטים מדעיים נוקשים ולהוכיח, לפני אישור תרופה או חיסון, שהיא יעילה ובטוחה.

5. המלצות משרד הבריאות סותרות את המלצות ארגון הבריאות העולמי לגבי החיסון. האמת, אני מחכה ליום בו משרד הבריאות יאמץ מדיניות עצמאית הסותרת את המלצות ארגון הבריאות העולמי בחיסונים. That will be the day...

6. ד"ר מיכל שטיין אמרה שזו טעות לחסן עם החיסון המוחלש. מסכים שמאז חלפו ימי בהלת פוליו רבים, אם כי בדבריה ד"ר שטיין התייחסה להתפתחות עתידית ולא אמרה את דבריה נכון לזמן ההוא בלבד: "במידה שיצטרכו לחסן בהיקפים יותר רחבים. אני חושבת שבאמת צריך להשתדל ולחסן בחיסון המומת, למרות שבעולם הרחב מעולם לא עצרו התפרצות עם החיסון המומת. אני חושבת שזו תהיה טעות קשה לחסן עם חיסון חי מוחלש". מכל מקום, לאחר השקת מבצע שתי טיפות של משרד הבריאות, קשה לי להאמין שד"ר מיכל שטיין תעז לצאת בביקורת על תכנית זו, אפילו תאמין בכל ליבה שזו טעות.

7. פרופ' אלון מוזס גם כן מתח ביקורת. גם דבריו נאמרו מזמן, אם כי גם הוא מתייחס לאפשרות עתידית: "צריך לזכור שהחיסון דרך הפה, אם נאלץ לתת אותו, יפגוש הרבה אנשים עם רמת חיסון ירודה, כי הם מקבלים טיפולים לסרטן וטיפולים אחרים שמורידים את החיסוניות, כך שהשיקול הזה הוא מאוד בעייתי". גם אם פרופ' מוזס יסכים היום שנאלצנו לתת את החיסון המוחלש, הוא לפחות עוזר לנו לפתור את פרדוקס ההפרדה בין הדבקה בנגיף המוחלש בהחיסון מהדבקה מהנגיף הטבעי – לא ניתן לשלוט איזה נגיף יפגוש איזה אדם ושחרור הנגיף המוחלש לכלל האוכלוסייה באמצעות החיסון המוחלש – יפגוש גם יפגוש אנשים שהמערכת החיסונית שלהם חלשה או שאינם מחוסנים.

8. איך יכול להיות שהחיסון המוחלש גם מגן על הסביבה וגם יכול לפגוע בה? זה הפרדוקס אליו התייחסנו למעלה: האם להפסיק לשטוף ידיים או להמשיך לשמור על היגיינה. האם למנוע התפשטות וירוס הפוליו או לעודד את התפשטות הווירוס שבחיסון. בניגוד למסקנתו של פרופ' מוזס, עבור ד"ר לנדסמן זה "פשוט": אם אנו יודעים על מישהו במשפחה שלך שחולה במחלה קשה או מערכת חיסונית מוחלשת – לא נחסן אותך. שלא תדביק אותו בווירוס מהחיסון. איך מונעים בפועל מווירוס המופץ לסביבה באמצעות מאות אלפי סוכני הפצה מלפגוש אנשים שהמערכת החיסונית שלהם לא תעמוד בפני מפגש שכזה או תינוקות שלא חוסנו כלל? למישהו יש רעיון? לפחות לפי המאמרים הנ"ל ודעתו של פרופ' מוזס, אין דרך ואתה לא יכול לנבא מתי ובמי יפגע החיסון המוחלש, וזה קורה כל הזמן בעולם וכפי שראינו ימשיך לקרות גם לאחר הפסקת השימוש בחיסון המוחלש לחלוטין.

9. למה לא מחסנים רק את 5% האנשים שלא מחוסנים נגד פוליו? מסכים עם ד"ר לנדסמן שאי אפשר בפועל להגיע לכולם עם חיסון שכל הפוטנציאל שלו הוא הגנה אישית על המחוסן. יחד עם זאת, ראינו במדינות באפריקה שהווירוס יכול לנטוש בעצמו, לפעמים אף לפני שמערכות הניטור מגלות שבא לביקור. גם בישראל התגלו נגיפי פוליו בביוב בשנים קודמות וד"ר לנדסמן אף מתייחסת למקרים אלו בסעיף 3 בהמשך. בשנים 2004, 2006, 2007 למשל, היו "בידודים חולפים" (כדבריה של ד"ר לנדסמן) שלא פגעו באוכלוסייה. לא הותנע מסע חיסונים מיוחד כמו עכשיו, לא חיסנו בחיסון מוחלש, ובכל זאת – לא זכינו להתפשטות הנגיף וגרימת תחלואה באוכלוסייה. כלומר, יש יותר מדרך אפשרית אחת למנוע תחלואה באוכלוסייה בפוליו, גם אם זוהה הנגיף בקרבנו. זיהוי הנגיף הטבעי מציב סיכון לתחלואה. הפצת הנגיף המוחלש באמצעות חיסונים מציבה סיכון נוסף לתחלואה. עם אילו סיכונים כדאי לנו להתמודד? מכל מקום, ד"ר לנדסמן בטוחה לגמרי ש "התחסנות בווירוס המוחלש בהחלט תעצור אותו [את הווירוס הטבעי]". אז עכשיו אנו יודעים, שכאשר הווירוס הטבעי יחליט להמשיך את נדודיו הרחק מאתנו, נדע בדיוק מי היה הגיבור: החיסון המוחלש. ברור...

10. רוב המבוגרים חוסנו בחיסון שתוקפו פג ולכן כולם צריכים להתחסן – גם המבוגרים. ד"ר לנדסמן לא פוסלת ואומרת שאולי בשלב מאוחר יותר, נגיע לזה. דווקא במשרד הבריאות מציעים תשובה שונה. הם טוענים שבבדיקת דם מדגמית של כ 400 מבוגרים, הם מצאו שרק 6 מהם לא נושאים נוגדנים נגד וירוס הפוליו בדם ברמה מספקת. כלומר, מבחינת משרד הבריאות, המבוגרים מחוסנים. מאחר וסקר זה לא פורסם כמחקר, ניאלץ להסתפק בהצהרות משרד הבריאות וגם לקוות שהווירוסים החיים, המוחלשים והמחוזקים, ידעו לאילו מבוגרים אסור להם להגיע.

בהמשך מתייחסת ד"ר לנדסמן ל "סרטון שמסתובב עכשיו ברשת". חשבתי לפנות לוולט דיסני לברר איזה סרטון הם מפיצים, ואז גיליתי שהיא מתייחסת לדבריה של ד"ר סוזאן האמפריז, רופאה בתחום הנפרולוגיה (כליות) בהכשרתה, לימדה בעבר סטודנטים ברפואה, שחקרה לעומק את החיסונים ומספרת לכל העולם על מסקנותיה. מה שלמדתי עם עבודה עם רופאים בעשור האחרון במסגרת העמותה למתן מידע על חיסונים זה שהכבוד לקולגות שלהם מאד סלקטיבי. זה לא מספיק שאתה רופא בהסמכתך ותלוי לך סטטוסקופ על הצוואר – אתה צריך להגיד את הדברים "הנכונים" כדי שתזכה להכרה וכבוד בסיסי. ד"ר לנדסמן לא מתייחסת לד"ר האמפריז. היא איננה קיימת. לא בשמה ולא באמצעות גוף שלישי. יש "סרטון ברשת" וד"ר לנדסמן תעזור לנו "להבין" אותו...

בשאלה מספר 2 מתייחסת ד"ר לנדסמן לטענה לפיה ההגדרות לסיווג חולים בפוליו שונו ולכן נרשמו פחות חולי פוליו. לפי תשובתה של ד"ר לנדסמן אני מנחש שהיא לא הבינה את כוונת המשורר: גם בישראל וגם בארה"ב, ממש במקרה, בשנה שבה החלו לחסן נגד פוליו בשנות החמישים שינו את הקריטריון לאבחון הפוליו באופן כזה, שמרבית החולים שנחשבו כחולי פוליו עד מועד זה - דווחו כחולים במחלה אחרת מכאן ואילך. לדוגמא, בישראל הפסיקו לספור את מקרי הפוליו שאינו משתק (שזה הרוב הגדול). הירידה בתחלואה בפוליו החל ממועד הכנסת החיסון היתה, אם כן, תוצאה של מניפולציה טכנית ולא תרומתו של החיסון.

לטענת הגנת החיסון הקצרה, מביאה ד"ר לנדסמן שני מחקרים: הראשון הראה 3 שנות חסינות ועתה הוא הוחלף במאמר המקורי במאמר המראה 20 שנות חסינות. אז נסכם שיש לנו עדויות סותרות.

לסיכום, ד"ר לנדסמן מציגה באופן פשטני ונחרץ פתרון לכאורה למצב לא פשוט בכלל המערב נגיפי פוליו טבעיים ושני חיסונים עם יכולות ומגבלות בפני עצמם. מובן מהיכן ההתלבטות של קובעי המדיניות בארץ, כפי שניכרת גם במקומות אחרים בעולם, אך הצגת מציאות לכאורה של פתרון יעיל לחלוטין ובטוח לגמרי כאשר ברור שזה רחוק מלהיות כך - לא מתקבלת עוד בשיוויון נפש על ידי הציבור.

לפי המידע הידוע על החיסונים האמורים ועל התנאים והנסיבות בישראל, נראה שמשרד הבריאות החליט להמר על האפשרות שחיסון המוני של ילדים בחיסון חי-מוחלש יבלום מצידו את התפשטות הנגיף ויסתיים ללא תופעות לוואי חמורות. אפשר וצריך להתווכח עם בחירה זו. לאחר שמשרד הבריאות נקט בפעולה פרו-אקטיבית הוא תמיד יצא צודק: אם יעלם הנגיף הטבעי ללא פגע - זה בזכות מבצע החיסון. אם יפגע הנגיף הטבעי או הנגיף המוחלש מהחיסון במישהו - זה יהיה מחיר בלתי נמנע וקטן יחסית למה שהיה יכול להיות כאן אלמלא חיסנו בחיסון המוחלש. את האפשרות שהנגיף היה עוזב אותנו ללא מבצע שתי טיפות לא נוכל לבחון עכשיו ואם היה בוחר אותו משרד הבריאות, כמו בשנים הקודמות כאשר היו כאן "בידודים חולפים", היה מסתכן באחריות לחולי פוליו בודדים שהיו נזקפים לחובתו.

בהלת הפוליו: כל השאלות, כל התשובות.