עמותה למתן מידע על חיסונים

דלקת כבד נגיפית מסוג B / צהבת מסוג B / Hepatitis B / Serum Hepatitis

"החיסון המשושה" (DTaP-IPV+HiB+HPB) / HepA+HepB / HepB / (חיסון סביל HBIG)

דלקת נגיפית מסוג B (צהבת B) באוכלוסיה זוהתה לראשונה ע"י היפוקרטס כבר במאה החמישית לפנה"ס. המקרים הראשונים המתועדים של צהבת B הופיעו לאחר חיסון האבעבועות השחורות לעובדי מספנות בשנת 1883 בגרמניה. האבחנה בין צהבת מסוג A לבין צהבת B נעשתה בשנות 1940.1

הדבקה בצהבת B נרשמה בתחילת המאה הקודמת כתוצאה משימוש במחטים מזוהמות. בד בבד עם האימוץ והעלייה בשימוש חומרי הדברה בארה"ב לאחר מלחה"ע השניה, זוהתה עליה מקבילה בתחלואה בצהבת B2, קשר שקיבל חיזוק במחקרים נוספים3-6. הדם מהווה גורם חשוב בהעברת הנגיף. האדם הינו הנשא היחידי של נגיף זה1.

נגיף צהבת B גורם לזיהום אקוטי וכרוני של צהבת, לשחמת הכבד וכתוצאה מכך כ- 80% ממקרי סרטן הכבד (hepatocellular carcinoma) הינם נשאים של נגיף הצהבת מסוג B.1

תקופת הדגירה של הנגיף נמשכת בין 60 ל 150 יום (בממוצע 90 יום). התסמינים השכיחים של מחלת הצהבת דומים בכל הסוגים וכוללים: בשלב הראשון (3-10 ימים): חולשה כללית, , בחילה, הקאות, חום, כאב ראש, פריחה עורית, כאבי שרירים ומפרקים, שתן כהה וכאב באזור הימני עליון של הבטן. בשלב השני (1-3 שבועות): גוון עור צהבהב, צואה בהירה/אפורה, רגישות באזור הכבד, כבד מוגדל. בשלב ההחלמה, העשוי להימשך שבועות עד חודשים, תורגשנה חולשה ועייפות, בשעה שהתסמינים האחרים יעלמו1.

על מנת לקבוע בוודאות זיהום בצהבת מסוג B יש לבצע בדיקות דם במעבדה. רמה של 10 mIU/mL של anti-HBs בדם נחשבת לרמה המספקת הגנה. HBsAg מלמד על רמת חלקיקי וירוס מזהמים בדם (סיכוי לקיום מחלה). זו הבדיקה השכיחה ביותר לאיתור נשאות או זיהום אקוטי המלמדת על זיהום פעיל (כרוני או אקוטי). בדיקה זו ניתן לבצע בטווח השבועות 1-12 ממועד החשיפה לנגיף. Anti-HBs מלמד על רמת הנוגדנים בדם (רמת הגנה מפני המחלה). Anti-HBc מתפתחים לאחר מחלה אקוטית וניתן לזהות אותם בבדיקה 4-6 חודשים ממועד הופעת המחלה1.

נשאות, זיהום פעיל ומחוסנות נקבעים לפי הטבלה הבאה:

* בדיקה לאחר קבלת חיסון תתבצע 1-2 חודשים לאחר מנת החיסון השלישית

הנגיף עובר באמצעות נוזלי גוף של נשא או חולה כרוני, בעיקר בדם. נוזלים נוספים להדבקה הם רוק וזרע. הרוק עלול להעביר את הנגיף בנשיכה, אך בד"כ לא בחשיפה מסוג אחר, כמו נשיקה. לא נראה שהנגיף עובר באמצעות דמעות, זיעה, שתן, צואה או רסיסי טיפות (התעטשות, שיעול). אמצעי ההדבקה הנפוץ ביותר הינו יחסי מין. אמצעי העברה נוספים, נפוצים הרבה פחות, כוללים מזרקים נגועים, קעקועים, ניקוב חורים באוזן/פירסינג, אקופונקטורה, ציוד רפואי נגוע, דרך ריריות פה ועין. 70%-90% מילודים לאמהות נשאיות יודבקו בנגיף (העברה אנכית)1.

מעריכים כי כ 350 מיליון איש בעולם נושאים את הנגיף באופן כרוני. להערכת ארגון הבריאות העולמי, למעלה מ 600,000 ברחבי העולם מתו ממחלות כבד הקשורות עם צהבת B, בשנת 2002.1

תסמיני המחלה יופיעו בד"כ בקרב מבוגרים. כ 50% מהמבוגרים במצב אקוטי של המחלה לא יפגינו תסמינים. בקרב ילדים ופעוטות בד"כ המחלה אינה מלווה בתסמינים כלשהם. מרבית המבוגרים יחלימו לגמרי מהמחלה ויהנו מהגנה מפני זיהום עתידי. 1%-2% מהמבוגרים יחוו מחלה קשה המתפתחת במהירות עם סיכויי תמותה הנעים בין 63%-93% (כ 250 מקרי מוות בארה"ב בשנה). בארה"ב, מתים כ 3,000-4,000 איש בשנה כתוצאה משחמת הכבד וכ 1,000-1,500 מתים מסרטן הכבד, סיבוכים אפשריים של מחלת צהבת B.1

כ 5% מזיהומי הצהבת האקוטים יתפתחו לנשאות כרונית, כאשר הסיכוי לכך יורד עם הגיל (80% סיכוי אם הזיהום האקוטי היה בגיל 1-6 חודשים, 50% עבור גיל 7-12 חודשים, 30% סיכוי בגיל 1-4 שנים, 10% סיכוי בלבד בגילאי 5+ ועבור מבוגרים הסיכוי הוא 5%). כ 90% מהפעוטות אשר הודבקו בנגיף מאימם בשעת הלידה (הדבקה אנכית) יהפכו לנשאים כרונים של הנגיף. מרבית הנשאים לא יהיו מודעים לכך, אך הם יוכלו להדביק אחרים בנגיף. מרבית התחלואה והתמותה מצהבת B קשורים עם זיהום כרוני. לנשאים סיכוי של כ 25% למות מוקדם יותר בשל מחלות הקשורות עם הכבד. לנשאים סיכוי של פי 12 עד פי 300 לסרטן הכבד1.

בשנות השמונים של המאה ה 20 נרשמה עליה תלולה בשיעור התחלואה בצהבת B בארה"ב, עד לכדי 26,000 מקרים מדווחים בשנה. בשנת 1996 ירדה רמת התחלואה לראשונה אל מתחת ל 10,000 מקרים בשנה. ירידה גדולה נוספת, בעיקר בקרב ילדים ומבוגרים, נרשמה בין השנים 1990-2004, במקביל לעליה בשיעור הכיסוי החיסוני. בשנת 2009 דווחו 3,405 מקרים של זיהום בצהבת B. ההערכה כי מספר המקרים המדווחים מהווים חלק קטן ממספר המקרים האמיתי. מעריכים כי 1-1.25 מיליון נשאים בארה"ב, עם כ 5,000-8,000 נשאים כרונים המתווספים מדי שנה1.

לפני השימוש בחיסון נגד נגיף הצהבת מסוג B בארה"ב, למעלה מ 80% מהמקרים האקוטיים נרשמו בקרב מבוגרים, 8% בקרב מתבגרים ו 4% בקרב ילדים ופעוטות, לרבות בהדבקה אנכית. הדבקה אנכית היתה אחראית לכ 24% מהאנשים הנשאים (זיהום כרוני)1.

בשנת 2005, בארה"ב, שיעור התחלואה בצהבת B הגבוה ביותר נרשם בקרב מבוגרים בגילאי 25-45. 79% מהנדבקים החדשים בנגיף צהבת B נרשמים בקרב אנשים בקבוצות סיכון גבוה: יחסי מין ללא הגנה ושימוש בסמים באמצעות מזרקים. 5% מהזיהומים החדשים הנוספים נרשמים בשל חשיפה לציוד נגוע (בבתי חולים, טיולים, בבית וכד')1.

תפוצת הנגיף גבוהה יותר (בקרב 8%-15% מהאוכלוסיה) בסין, מרבית ארצות אפריקה, דרום-מזרח אסיה, חלק מהמזרח התיכון ובאגן האמזונס. בארה"ב, מערב אירופה, אוסטרליה וישראל, תפוצת הנגיף נמוכה: המחלה נצפית בעיקר בקרב מבוגרים ורק 0.1%-0.5% מהאוכלוסיה נשאים של הנגיף, עם סיכוי של פחות מ 20% לזיהום בצהבת B במהלך החיים1.

הימנעות ממגע עם נוזלי גוף של נשא או חולה אקוטי, בעיקר דם וזרע. הימנעות מיחסי מין עם נשא (או חולה), אי שימוש במזרקים ופעולות חודרות עור אחרות כגון קעקועים וכד' יקטינו את הסיכוי להידבקות בנגיף.

הסיכון להדבקה בנגיף קשור לאורח החיים, עבודה וסביבה.

הקבוצות בעלות הסיכון הגבוה ביותר לתחלואה כוללות: פליטים ומהגרים מאזורי תחלואה גבוהה, מאושפזים במוסדות לחולי נפש, משתמשי תרופות לא חוקיות המוחדרות אל מתחת לעור, הומוסקסואלים פעילים, חולים המחוברים למכונת דיאליזה ובני משפחה לנשאי הנגיף.

קבוצות בעלות סיכון בינוני לתחלואה כוללות: אסירים (גברים), עובדי רפואה הבאים במגע עם דם, עובדי מוסדות לחולי נפש ובעלי שותפים רבים ליחסי מין.

הקבוצות בעלות הסיכון הנמוך ביותר לתחלואה כוללות אנשים העוסקים ברפואה ללא מגע עם דם או מגע מועט. ומבוגרים בריאים.

נעשה ניסיון למניעת הזיהום גם באמצעות החיסון, בתחילה לתינוקות בקבוצת סיכון (לאמהות נשאיות) ולקבוצות סיכון נוספות. במדינות מסויימות הוסיפו לאחר מכן חיסונים לכלל התינוקות והמתבגרים.1

אין טיפול ספציפי במקרה של מחלה אקוטית, למעט תמיכה בחולה. הטיפול במקרים של מחלה כרונית הוא תרופתי, עם יעילות של 25%-50%. מאחר וההדבקה נעשית באמצעות נוזלי הגוף (בעיקר דם), יש לנקוט אמצעי זהירות עם חולים (אקוטים וכרונים) על מנת שלא יסכנו אחרים1.

חיסון ראשון נגד דלקת כבד נגיפית מסוג B אושר ונכנס לשימוש בארה"ב החל משנת 1981. החיסון הכיל נגיפים חיים (מוחלשים) שנלקחו מדם של אדם נגוע, ולכן נשא סיכון להעברת המחלה. השימוש בחיסון זה הופסק בשנת 1992. שני חיסונים חדשים, אשר יוצרו בטכניקה של החדרת גן חלבון הנגיף לתאי שמרים (ולא הכילו נגיפים חיים של הנגיף), אושרו לשימוש בשנים 1986 ו 1989 בהתאמה1.

כפי שניתן לראות בתרשים הבא, העליה התלולה בתחלואה בשנות השמונים התרחשה דווקא לאחר מתן הרישוי לחיסון (החי) בארה"ב. בין הגורמים שהביאו לירידה בתחלואה בשנות התשעים: ירידה בתחלואה בקרב גברים המקיימים יחסי מין עם גברים וירידה בקרב משתמשי סמים באמצעות מזרקים, כתוצאה ממסע הסברה להפחתת התחלואה. לדברי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב, שיפור הכיסוי החיסוני בתקופה זו הביא לירידה גדולה מאד בתחלואה, בעיקר בקרב ילדים ומבוגרים1.

לדברי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב, לאחר שלוש מנות חיסון נגד צהבת B, למעלה מ 90% מהמבוגרים הבריאים ולמעלה מ 95% מהפעוטות, ילדים ומתבגרים (עד גיל 19) מפתחים רמת נוגדנים בדם הנחשבת כמעניקה הגנה (יעילות מחקרית) [ראה טבלה]. יוצאים מהכלל הם פגים השוקלים פחות מ 2 ק"ג, מבוגרים מעל גיל 40, גברים, מעשנים, בעלי משקל עודף ובעלי חסר במערכת החיסונית – קבוצות אלו לא מגיבות לחיסון ביעילות גבוהה1.

טבלה 1 - יעילות מחקרית* של חיסון צהבת B לפי קבוצת גיל ומספר מנות חיסון

* רמת נוגדנים בדם של לפחות 10 mIU/mL

לדברי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן, למרות שרמת הנוגדנים בדם יורדת עם השנים, ההגנה מפני הזיהום בשעת חשיפה (יעילות קלינית) נשארת למשך למעלה מעשרים שנים. נשאות הנגיף בקרב מחוסנים נרשמה לעיתים רחוקות. רמת הנוגדנים המירבית מושגת כאשר חולפים ארבעה חודשים בין שתי מנות החיסון האחרונות1.

המלצת רשויות הבריאות לילודים לאמהות נשאיות (או שרמת הנוגדנים בדמם אינה ידועה) היא לקבל הן את חיסון הצהבת B והן את החיסון הסביל (נוגדנים) בתוך 12 שעות מהלידה. המלצה זו תקפה גם לפגים, עם אפשרות לדחיית המנה הראשונה לגיל חודש ימים1.

בקרב מחוסנים שאינם מגיבים לחיסון (לא נמדדת רמת נוגדנים מספקת בדמם 1-2 חודשים לאחר תום סדרת מנות החיסון), המלצת הרשויות היא לחזור על סדרת חיסונים נוספת – סה"כ 6 מנות חיסון, בתקווה לתגובה טובה יותר1.

למרות המלצות הרשויות, לאחר סקירה של שני סקרים רחבי היקף אשר בדקו את היקף התחלואה בארה"ב בין השנים 1976-1994, הסיקו החוקרים7: "בדיקת משתתפים בשני סקרים לאומיים מראה שלא נצפתה ירידה משמעותית בזיהומי דלקת כבד נגיפית מסוג B, למרות זמינות החיסון נגד דלקת כבד נגיפית מסוג B".

את מי צריך לחסן?

הואיל ותפוצת הנגיף איננה גדולה במדינות מערביות, ומאחר וזוהו קבוצות סיכון לזיהום בצהבת B, נשאלת השאלה: מהי אסטרטגיית החיסון הטובה ביותר באוכלוסיות אלו? האם לחסן את כל הילודים בשלוש מנות חיסון החל בלידה ועד גיל 6 חודשים או למקד את החיסון בקבוצות סיכון בלבד? קבוצת הסיכון הטבעית בקרב ילודים הם אותם ילודים לאם נשאית. מאחר ושיעורי הנשאות בארה"ב נעים בין 0.1%-0.5% מהאוכלוסיה (בישראל 0.88% לפני תחילת השימוש בחיסון8), נראה כי יש היגיון רפואי לבדוק את כל היולדות לנשאות, ולחסן רק את הילודים של אותן מתיי מעט אמהות אשר נמצאות נשאיות, בנוסף לקבוצות סיכון אחרות בקרב מבוגרים, כמו הומוסקסואלים ומשתמשים בסמים. כך, תתמקד ההגנה באוכלוסיות בסיכון בלבד ולא תחשוף את כלל הילודים לסיכוני החיסון. ואכן, זו האסטרטגיה הנבחרת במדינות רבות, כמו: אנגליה, דנמרק, פינלנד, הונגריה, הולנד, נורבגיה, סלובניה, שבדיה, שוויץ. במדינות מסויימות החיסון אינו ניתן כלל, גם לא לקבוצות סיכון: יפן, איסלנד9.

מצד שני, בדיקת כלל האימהות לנשאות ואיתור קבוצות מבוגרים בסיכון בלבד כרוכים בתקציב לא מבוטל, ולכן, מעדיפות מדינות מסויימות, משיקולים כלכליים, לחסן את כלל הילודים נגד צהבת B, ולחסוך את עלויות בדיקת האמהות וחיסון קבוצות סיכון בלבד. בניתוח כלכלי בארה"ב ובקנדה מסכמים החוקרים10: "אנו מסכמים שחיסון כלל הילודים בחיסון נגד צהבת B הינו אטרקטיבי מבחינה כלכלית בהשוואה לעלות-התועלת של פעולות התערבות רפואית נוכחיות. הוזלת מחירי החיסונים ישפרו באופן משמעותי את האטרקטיביות הכלכלית של תכנית שכזו...". גם בישראל, ערב הכנסת החיסון לשימוש, היגיעו החוקרים למסקנה דומה11: "ההחלטה לאמץ מדיניות חיסון כלל ארצית לילודים, החל מינואר 1992, נראית לא רק מוצדקת מבחינה רפואית, אלא מוצדקת גם מבחינה כלכלית.".

ד"ר פיליפ מינור, ראש חטיבת וירולוגיה במכון הלאומי לתקנים ובקרה ביולוגית, מתאר את ההשפעה הכלכלית על המדיניות לחיסוני צהבת B: "צהבת B הינה למעשה מחלה העוברת באמצעות יחסי מין במדינות מפותחות, אך היא אנדמית בחלקים אחרים בעולם, כמו אפריקה או במיוחד סין"... "בהתחלה, חיסוני צהבת B ניתנו לקבוצות סיכון מסויימות, לרבות עובדי רפואה ומטיילים... [חיסונים אלה] היו (ועדיין) יקרים, אך עתה שולבו בתכניות חיסון עולמיות, כולל שימוש כולל במרבית המדינות המפותחות, לאחר שהשפעת החיסון על קבוצות סיכון בלבד לא היתה משמעותית. לפיכך, החיסון במדינות מפותחות יכול לסבסד את תכניות החיסון במדינות מתפתחות, אך רק בתנאי שיזוהה צורך תקף וברור [לחיסון] במדינות מפותחות"12.

בשנת 1991, ערב הוספת החיסון נגד צהבת B לכלל הילודים בארה"ב, הסיקו בוועדה המייעצת למדיניות חיסונים (ACIP) בארה"ב שתכניות החיסון הממוקדות באוכלוסיות בסיכון בלבד לא היו יעילות במניעת העברת המחלה ואף יקרות מדי בשל העלות הגבוהה של חיסונים אלה והמאמץ הלוגיסטי להגיע לאוכלוסיות אלו, ולכן קבעו ש "בטווח הארוך, חיסון כלל הילודים יבטל את הצורך לחסן מתבגרים וקבוצות סיכון של מבוגרים". לפיכך, קבעה הוועדה המייעצת כי "חיסון נגד צהבת B מומלץ לכלל הילודים, ללא קשר למצב הנשאות של אימם"13. כפי שנראה בהמשך, גם בישראל נבחנה באותה השנה בדיוק האפשרות לחיסון כלל הילודים נגד צהבת B, וגם כאן, למרות חוסר הצדקה רפואית מובהקת, הוחלט על חיסון כלל הילודים.

נראה שהתקוות להגנת מחוסנים לאורך שנים התבדו: מחקר מדצמבר 2012 אשר בדק את נוכחותם של נוגדנים כנגד צהבת B בבני נוער אשר חוסנו בילדותם מצא כי בגופם של בני נוער בגילאי ה- 15 לא נמצאו רמות נוגדנים כנגד צהבת B, דבר המצביע על דעיכה משמעותית ברמות הנוגדנים לאחר מספר שנים ממועד החיסון25.

מחקר ישראלי שביקש לברר מהן הסיבות שאמהות בוחרות שלא לחסן את תינוקן נגד צהבת B מצא שאמהות אלו משכילות יותר, בעלות ידע על החיסון עצמו ומודעות לאורח חיים טבעי יותר (כמו חשיבות ההנקה) בהשוואה לאמהות הבוחרות לחסן14.

• בארה"ב פוצו נפגעי החיסון שסבלו תופעות לוואי נוירולוגיות שונות, בהן: דלקת בעמוד השדרה, טרשת נפוצה, סינדרום ג'יליאן ברה.
• מחקרים מצאו קשר אפשרי בין חיסוני צהבת B שונים לטרשת נפוצה15, דלקת בעמוד השדרה16, קרישת דם, זאבת אדמנתית מערכתית, מחלת גרייבס17, הפרעות התנהגות18, אוטיזם19.
• האלומיניום המוסף כאדג'ונט לחיסונים נמצא ככל הנראה כגורם להפרעות על הקשת האוטיסטית (ASD) 20.
• מתן של זריקה אחת של הפטיטיס B, המכילה אלומיניום, לתינוקות בטווח ה- 24 השעות הראשונות לחייהם, מספיקה על מנת ליצור עיכובים בהתפתחותם הנוירולוגית24.
• מעולם לא נבדקה בטיחות החיסון על נשים הרות, למרות שזה ניתן למעלה מעשרים שנה לנשים הרות1.
• לאנשים חולים במחלה בינונית עד חמורה מומלץ לדחות את מתן החיסון 1.
• החיסון הסביל (HBIG) הניתן לאחר חשיפה, עלול להכיל וירוסים מחוללי מחלות, כמו מחלת קרוייצפלד-יעקוב (עלון היצרן).

עלון היצרן של חיסון ה Engerix-B הניתן בישראל מדווח שבדיקות הבטיחות לפני אישור החיסון לשיווק מצאו שבין 1% ל-10% מהחיסונים גרמו לתופעות הלוואי הבאות: תגובות מקומיות באתר ההזרקה (נוקשות, אדמומיות, נפיחות), חום, כאב ראש וסחרחורות, וכי עד 1% מהחיסונים גרמו לתופעות לוואי קשות יותר, בהן: חולשה כללית, ירידה בלחץ דם, תסמיני שפעת, מחלות במערכת הנשימה העליונה, בחילה, אנורקסיה, כאבי בטן, הקאות, עצירות, שלשולים, בלוטות לימפה מוגדלות, כאבי שרירים, כאבי פרקים וכאבי גב, פריחה, נדודי שינה, ישנוניות, אי שקט ועצבנות. כמו כן, לאחר שיווק החיסון נרשמו הדיווחים הבאים על תופעות לוואי נוספות: רגישות לחלבונים, דלקת פרקים, מחלות עור, שטף דם תת-עורי, האצה בדפיקות לב, תסמיני אסתמה, פגיעה בתפקוד כבד, הפרעות עיכול, מיגרנות, התעלפויות, פגיעה במערכת העצבים המרכזית, תסמונת ג'יליאן-באר, דלקת חוט השדרה, טרשת נפוצה, התקפי התכווצויות, ירידה במספר טסיות הדם, אקזמה, שלבקת חוגרת, התקרחות, דלקת הלחמית, דלקת הקרנית, הפרעות ראיה, ורטיגו, צפצופים וכאבי אזניים, ועוד. מאחר וכיום מחסנים את כלל התינוקות בישראל נגד דלקת כבד נגיפית מסוג B: כ 150,000 ילדים בכל שנה, עולה מנתונים אלו של היצרן שעד 15,000 תינוקות סובלים מתופעות לוואי קלות ועד 1,500 תינוקות סובלים מתופעות לוואי קשות, מחיסון זה בלבד, בישראל.

מה מכילים חיסוני הפטיטיס B המורשים בישראל?

דיווח תופעות לוואי ל VAERS

מספר ארועי תופעות לוואי מדווחים בארה"ב בגין חיסונים המכילים 21צהבת B, בחמש השנים האחרונות:

תשלום פיצויים לנפגעים בארה"ב

תשלום פיצויים מכח חוק פיצוי נפגעי חיסונים בארה"ב בגין חיסונים המכילים צהבת B:

מדיניות החיסון הגורף של כלל הילדים בישראל אומצה בשנת 1992. לפני כן, המדיניות היתה חיסונם של תינוקות בני העדה האתיופית בלבד, כאשר כל הנשים יוצאות אתיופיה נבדקו במהלך ההריון, ורק תינוקותיהן של הנשאיות חוסנו מיד לאחר הלידה. תינוקות לאמהות אתיופיות שאינן נשאיות חוסנו מגיל חודשיים.

לקראת שינוי המדיניות לחיסון כלל הילודים, בשנת 1990 נערך מחקר גדול מאד בישראל שנועד לבסס את שכיחות המחלה בקרב נשים בהריון זמן קצר לפני הלידה8. במסגרת המחקר למעלה מ 11,123 יולדות ירושלמיות נבדקו במהלך ההריון, 98 מהן (0.88%) זוהו כנשאיות ללא סימפטומים של הנגיף ורק ילדיהן חוסנו, מיד לאחר הלידה. הממצא הבולט ביותר במחקר זה הוא שבקרב הילדים בקבוצת הסיכון העיקרית, לאמהות נשאיות, שלא חוסנו מכיוון שהחיסון לא היה זמין (לפני 1992), בניגוד לאחיהם ואחיותיהם הצעירים שכן חוסנו, לא תועד אף מקרה של מחלה. זאת ועוד, בקרב כ 20% מהילדים הלא מחוסנים במשפחות של האמהות הנשאיות, נמצאה עדות להדבקה אך לא מאמהותיהם במהלך הלידה. מתוך 16 ילדים אלה, 10 ילדים נולדו לארבע נשאיות ממוצא אתיופי. מעניין לגלות, כפי שמציינים החוקרים, שגם במחקר מוקדם יותר שנערך בשנת 1980 בדרום הארץ לא נמצאה כל ראייה לזיהום כה מוקדם בנגיף זה לאחר הדבקה מאם נשאית במהלך הלידה או בכל דרך אחרת. במילים אחרות, למרות שלא נרשמו בישראל מקרים של העברה אנכית (מהאם לילוד בעת הלידה) – קבוצת הסיכון העיקרית המשמשת קריטריון לחיסון במדינות רבות – הוחלט להוסיף את החיסון נגד צהבת B לכלל הילודים בישראל. אם לא היתה סיבה רפואית טובה, מדוע בכל זאת החלו לחסן את כולם? החוקרים מסכמים בהמלצה לחסן את כלל הילודים: "ניתן אולי להקטין משמעותית את עלות החיסון ע"י זניחה מוחלטת של בדיקת הנשאות במהלך ההריון ... תמורת מעבר לחיסון פעיל בלבד של כל אוכלוסיית הילודים במהלך החודשים הראשונים לחייהם. אסטרטגיה זו תספק הגנה נגד דלקת כבד נגיפית B לדור שלם של בערך 100,000 תינוקות ישראלים כל שנה, במקום לתינוקות ספורים הנולדים לאמהות בסיכון, ובעלות כמעט זהה לעלות של בדיקות סינון במהלך ההיריון וחיסון אוכלוסייה קטנה יחסית... אנו סבורים שחיסון גורף נגד דלקת כבד נגיפית B הינו האסטרטגיה המשתלמת ביותר מבחינה כלכלית עבור ישראל ושכנותיה באזור הים התיכון והמזרח התיכון". לבסוף, מגלה לנו המחקר מי עומד מאחוריו: "המחקר מומן בחלקו ע"י הארגון הרפואי הדסה, חברת Merck, Sharp & Dohme Rahway, NJ, Den Danske Israelindsam-ling, ומענק מיוחד מטעם מר ל. נפטלי.". החברה ששמה מודגש היא ענקית תרופות המייצרת בין השאר את אחד החיסונים נגד הפטיטיס B הניתנים לתינוקות, והחיסון שניתן לתינוקות מסויימים בזמן פרסום המאמר היה מתוצרתה (על פי המאמר עצמו).

לאחר הכנסת החיסון לשיגרה בישראל נמצא שלילוד המקבל את החיסון ביום היוולדו סיכוי של למעלה מפי שניים להעלות חום עד כדי מתן אנטיביוטיקה בזריקה22.

אם כן, בדומה לארה"ב וממש באותה השנה, מחליטים קובעי המדיניות לחסן את כלל הילודים נגד צהבת B ללא סיבות רפואיות מוצדקות, אלא לפי שיקולים כלכליים בעיקר, וככל הנראה תחת השפעה של לפחות יצרן חיסונים אחד.

האם מדיניות החיסון בישראל הוכיחה את עצמה?32

מעקב אחר שיעורי התחלואה בצהבת B בישראל מאז החלו לחסן את כלל הילודים מראה שאין ירידה משמעותית. לאורך עשר שנים, ירדה שכיחות המחלה משלושה מקרים לכל 100,000 לשני מקרים לכל 100,000 (ירידה של כ 20% בממוצע). הואיל ומשרד הבריאות לא רשם נתוני תחלואה מצהבת B עד תחילת החיסון, לא ניתן לראות האם היתה ירידה, אם בכלל, בהשוואה לתקופה הקודמת לחיסון.

יחד עם זאת, כאשר בוחנים את מגמת התחלואה והתמותה ממחלת הצהבת (סוגים A, B, C ביחד) מאז שנת 1954, עולה התמונה הבאה (ראה תרשים): התחלואה עולה ויורדת לפי עונתה, ללא נוכחות חיסונים (חיסון נגד צהבת A הוכנס בשנת 1999). התמותה מהמחלה נשארת פחות או יותר באותה רמה, עד לשנת 1989, וממשיכה לעלות גם לאחר תחילת החיסון נגד צהבת B בשנת 1992. רק בשנת 1995, שיעור התחלואה יורד באופן חד.

משרד הבריאות מציג נתונים בהם נראה כי שכיחות צהבת B בישראל נמוכה יחסית למדינות נבחרות אחרות21. על גבי התרשים של משרד הבריאות סימנו את המדינות המחסנות את כלל הילודים נגד צהבת B. כפי שניתן לראות, הנתונים מראים שדווקא באותן מדינות בהן לא מחסנים את כלל הילודים – יש פחות תחלואה! כאשר המסקנה המתבקשת היא שהחיסון לצהבת B אינו תורם למניעת התחלואה כאשר במדינות שבו החיסון אינו ניתן לכלל האוכלוסיה, אלו המדינות ששיעור התחלואה הוא הנמוך ביותר.